קרנבל החושים בונציה

כשאימי הציעה לביתי טיול לקרנבל המסיכות של ונציה כמתנת בת מצווה, עיניה של ביתי זהרו והיא החלה להפליג בדמיונות על תחפושות ומסיכות צבעוניות. איכשהו גם אני שורבבתי לתוכנית וזכיתי מן ההפקר וכך נסענו לנו שלוש גרציות לבדוק על מה כולם מדברים.

קרנבל המסיכות בונציה הוא בעל היסטוריה של מאות שנים ושורשיו נעוצים בצורת הממשל הנוקשה שהיתה נהוגה ברפובליקה של ונציה. השליט בונציה היה הדוג'ה והוא נבחר על ידי 150 משפחות האצילים של ונציה, שהיו הכח העיקרי בעיר. התושבים שלא השתייכו למשפחות אלה היו למעשה משוללי זכויות. הקרנבל היה הזדמנות לפרוק את התסכולים ולאוורר אותם באופן שלא יסכן את צורת הממשל. כמובן שזה לא פטנט ייחודי לונציה – הוא קיים גם בערים שכנות, במקומות רבים אחרים באירופה. בן-הדוד המפורסם ביותר הוא כמובן הקרנבל בברזיל. כולם נערכים בסביבות פברואר, תקופת שיא החורף בה העבודה עומדת מלכת (אין חקלאות או בנייה בתקופה זו) והיא מביאה איתה לא פעם ייאוש וכעסים. הקרנבל מאפשר לפשוטי העם לקטר ולקלל את המעבידים כשזהותם מוסתרת ועל כן הם לא חשופים לפעולות נקם. כמובן שזו גם קרקע פורייה לרומנטיקה ונאפופים... תשלימו את התמונה לבד.

ובכן, פורים זה לא כאן. רמת ההשקעה של אנשים בתחפושת היא מדהימה עד מטורפת. במיוחד אחרי שביררתי את המחירים... יש כאן הרבה מאוד תיירים שככל הנראה הקרנבל הזה היה משאת נפשם שנים רבות. הם מתקתקים תלבושות תקופתיות עם ירידה לפרטים מעוררת השתאות – כולל החיפוי של הנעל ומקל ההליכה בבד תואם לתלבושת כולה, מקפידים על איפור: פידור הפנים וציור נקודות החן המתבקשות. לכך מתלווה כמובן פאה מסורקת היטב ולפעמים גם כובע או סרטים בשיער. אחרי כל ההשקעה הזו, לא הייתם שוכרים צלם צמוד שינציח אתכם?

בסוף השבוע מתרחשת בפיאצה סן מרקו תהלוכה של תחפושות מטעם המחוז, והיא אמנם מרשימה אבל מאוד קר להידחק, לתפוס מקום ולהמתין לאירוע. על הבמה בינתיים מסכת סרת טעם באיטלקית. בקיצור – תוותרו. המקום הכי טוב להינות בו בנחת מהמתחפשים הוא קפה פלוריאן – זהו בית הקפה הראשון בעולם שנפתח לפני יותר משלוש מאות שנים ושומר עד היום על הצביון – הקירות מצופים מראות מוזהבות, מצויירים ומקושטים וספוני עץ, כיאה לתקופה ההיא. אמנם זו כוס הקפה הכי יקרה בעיר, אבל תאמינו לי היא שווה את זה. ותודה לאביבית חג'בי שגילתה לנו את הסוד. כאן מתגודדות חבורות, בעיקר איטלקים משקיענים והם כמו משחזרים סצינות תקופתיות. והכי נחמד הוא שהם ממש רוצים שיצלמו אותם: הם נכנסים לדמות ועושים פוזות, לפעמים כמה כדי שיהיה מבחר. אנחנו שתינו לא מעט קפה וגם כמה קינוחים 😊

ביקור בונציה בלי הבזיליקה של סן מרקו הוא ממש לא מתקבל על הדעת. בעיניי זו אחת הקתדרלות הכי יפות בעולם והעובדה שהיא כמעט ולא השתנתה ב-700 שנים האחרונות לא מפסיקה להדהים אותי. הונציאנים הם אומה של סוחרים ולכן אחד הערכים המקודשים ביותר היא הפגנת העושר והפאר. לא תמצאו כאן זכר לצניעות – הכל בזהב, בגדול ומפואר, אין כמעט סנטימטר שאינו מקושט, לא בחזית הכנסיה ולא בתוכה. בניגוד לפירנצה ורומא, בהן התפתחה אומנות הפרסקו (הציור על הקיר והתקרה), בונציה עשו שימוש ביתרון היחסי שלהם – הזכוכית. כל התקרות מחופות פסיפסים מרהיבים שצבעיהם לא דהו הודות לציפוי הזכוכית. הזהב מנצנץ מכל פינה והפה לא נסגר מרוב השתאות.

במקום ארמון הדוג'ה, שעמוס באיקונינים וציורים דתיים מסוף ימי הביניים, שמנו פעמינו אל מוזאו קורר שנמצא בפאה המרוחקת בכיכר סן מרקו. זהו מוזיאון אקלקטי מטיבו שגולת הכותרת שלו בעיני ביתי היתה החדרים התקופתיים שהמחישו את האופן בו חיה האצולה לפני כשלוש מאות שנים.

אוסף הפסלים של קאנובה שהתהדרו בו התגלה כהעתקי גבס נטולי ברק. תערוכה זמנית שהוצגה במקום על הולדת הדפוס היתה דווקא מעניינת. הזדעזעתי לגלות כי עלילת הדם על כך שהיהודים משתמשים בדם של ילד נוצרי לצורך הכנת המצות, וליבתה אנטישמיות לאורך מאות שנים, מקורה בצפון איטליה והיא הופצה באינטנסיביות באירופה הודות לדפוס, שכלל גם איור של המאורעות. הכנסיה מצאה לנכון להתכחש לעלילת הדם רק ב-1965.

פרסום של תערוכה בשם "מקנדינסקי לבוטרו" בפלאצו זגורי פיתתה אותי, אולם התגלתה כתערוכה של שטיחי קיר שנעשו בעקבות יצירות אמנות, תחום שהיה די מפותח באיטליה בסוף המאה ה-20. האמת, היה יפה ומעניין אבל בכל זאת הרגשנו שהפילו אותנו בפח ופיתו אותנו בתואנות שווא – היו שם שני שטיחים בעקבות קנדינסקי ואחד על פי בוטרו, מתוך עשרות עבודות. בקיצור, שווה לבדוק לעומק ולא להתפתות. רק כך שתדעו.

בוונציה קמו אגודות שונות של סוחרים, משהו שקצת מזכיר את הגילדות, אולם לא היה ספציפי לפי משלח יד. לכל אחווה כזו, סקואולה, היה מבנה שנועד להתכנסות, אירועים והחלטת החלטות. התחרות בין האחוות האלה היתה גם סמויה וגם גלויה והן התחרו למי הסקואולה המקושטת ביותר. בסקואולה גרנדה די סן רוקו תמצאו כ-60 עבודות של טינטורטו הגדול. באולם התחתון כעשרה ציורים גדולי מימדים של סצינות דתיות. עם העלייה במדרגות המקושטות מבינים שזו היתה רק ההתחלה: האולם העליון מלא כולו בפיתוחי עץ, עיטורים מוזהבים וציורים של טינטורטו שממלאים את כל התקרה והקירות.

הספסלים לאורך הקירות מגולפים ביד אומן ואין אחד זהה לשני. כדי שלא יכאב לכם הצוואר תמצאו כאן מראות איתן תוכלו לשוטט באולם הגדול ולהתעמק בפרטים או פשוט להתרווח על אחד הספסלים ולספוג את כל העושר הזה.

כמה עושר ויזואלי וחווייתי מציעה העיר הזו. פשוט תענוג.

אהבתם? הצטרפו אליי לסיורי אמנות מעמיקים ומרתקים.