הביקור בשגרירות יפן הותיר בי רושם עז ושלח אותי להתעמק יותר בעולם חיתוכי העץ היפניים, הידועים בשם אוקיו-אה, שפירושו המילולי הוא "תמונות מהעולם הצף". הדפסי עץ אלה תיארו סצנות מחיי היום-יום, נופים, דמויות מפורסמות, וסצנות מהתיאטרון והקאבוקי ושימשו כאמצעי אמנותי לתיעוד החיים העירוניים והחוויות של בני המעמדות השונים ביפן בתקופה הפיאודלית המאוחרת ועד לתחילת המודרניות.
היסטוריה והתחלה של אוקיו-אה
אוקיו-אה החל להתפתח בסוף המאה ה-17 בתקופת אדו (1603–1868), זמן שבו יפן הייתה תחת שלטון השוגונים, והחברה היפנית הייתה סגורה לעולם החיצוני. בתקופה זו, החלה להתפתח ביפן חברה עירונית משגשגת, במיוחד בערים הגדולות כמו אדו (טוקיו של היום), אוסקה וקיוטו. התרבות העירונית הזאת הייתה עשירה בחיי פנאי ובידור, ואוקיו-אה שירתה את הרצון של המעמדות הבורגניים לתעד את העולם סביבם.
במקור, יצירות אוקיו-אה נעשו על ידי אמנים ידועים שציירו את התמונות ביד, אך בהמשך, בעקבות דרישה גבוהה ליצירות האמנות, החל שימוש בטכניקת חיתוך העץ להדפסה. הטכניקה הזו אפשרה הפצה רחבה יותר של האמנות לקהל הרחב, מה שהפך אותה לנגישה יותר וזמינה לא רק לאליטה.
אוקיו-אה לא היה רק אמנות עיצובית אלא שימש גם כלי תיעודי. האמנות הזו תיארה בעיקר את חיי היומיום של תושבי הערים, עם דגש על תרבות הפנאי. ציורי אוקיו-אה כללו דמויות נשים יפות (bijin-ga), שחקנים מתיאטרון הקאבוקי, סומו, סיפורים פופולריים, נופים, חיות, ואפילו איורי ארוטיקה (shunga). יצירות אלו נועדו לא רק לספק יופי אמנותי, אלא גם להוות מראה לחיי הבורגנות המתפתחת בערי יפן.
במקביל, יצירות אוקיו-אה שימשו להפצת דימויים וידע על העולם שבחוץ, במיוחד נופים מקומיים ידועים כמו הר פוג'י, שעוררו עניין ותחושת גאווה לאומית. התמונות הפכו לסוג של "תיירות ויזואלית", מה שאפשר לאנשים לראות נופים ומקומות שאליהם לא יכלו להגיע פיזית.
מאפייני האוקיו-אה:
שימוש בטכניקת חיתוך עץ - אוקיו-אה היה בעיקרו טכניקה של הדפסי חיתוך עץ. תהליך היצירה כלל חיתוך לוחות עץ, שעליהם הועברה התמונה המקורית שצוירה בידי האמן. כל לוח שימש להדפסה של צבע אחד, כך שתמונה צבעונית יצרה באמצעות שכבות רבות של לוחות, שלכל אחד מהם צבע אחר. המחשה טובה לתהליך תוכלו לראות בסרטון:
נושאים מחיי היומיום - הנושאים המרכזיים באוקיו-אה התמקדו בחיי העיר והתרבות היפנית של תקופת אדו. הנושאים הפופולריים כללו: - נשים יפות (Bijin-ga): דיוקנאות של נשים אופנתיות מחיי היום-יום, לעיתים קרובות מלוות בפעילויות כמו לבוש, הליכה או נופש. - תיאטרון קאבוקי: ציורי דמויות של שחקנים מפורסמים מתיאטרון קאבוקי, לעיתים בתנוחות דרמטיות המייצגות סצנות מהצגות. - נופים (Meisho-e): נופים יפניים מרהיבים, ביניהם ההר פוג'י, נהרות, גשרים, ותיאורים של עונות השנה השונות. - סומו: ציורי מתאבקי סומו מפורסמים, המתארים את העוצמה והיופי של הספורט היפני המסורתי.
קומפוזיציות שטוחות ופרספקטיבה שונה - אחד המאפיינים הבולטים של אוקיו-אה הוא השימוש בקווים חזקים וקומפוזיציות שטוחות, ללא דגש רב על עומק או פרספקטיבה מערבית. התפיסה היפנית של מרחב שונה מזו של האמנות המערבית, והאוקיו-אה לעיתים קרובות מציג פרספקטיבה פחות ריאליסטית, אך יותר דקורטיבית ואסתטית.
פלטת צבעים מינימלית אך בולטת - בעבודות אוקיו-אה השתמשו בצבעים עזים, אך לעיתים קרובות המגוון היה מוגבל. צבעים כמו כחול פרוסי, אדום, צהוב ושחור שולבו באופן מובהק להדגשת האלמנטים החשובים בתמונה. הצבעים הודפסו בשכבות על הדפסי העץ ויצרו אפקטים מרשימים של מרקם ועומק.
הדגשה של קווים מתארים חזקים - אחד המאפיינים הדומיננטיים של אוקיו-אה הוא השימוש בקווים מתארים עבים וברורים, המשמשים ליצירת דמויות או צורות גיאומטריות ברורות. קווים אלו נתנו לציורים מראה מובהק, כמעט גרפי.
הדגש על רגעים חולפים ("העולם הצף") - שמו של הזרם, "תמונות מהעולם הצף", מתאר את הרגעים החולפים של החיים. רבים מהציורים מתארים סצנות של הנאה רגעית, כגון צפייה בהצגה בתיאטרון, ביקור במסבאות, או הליכה בגנים. הדגש הוא על יופי הרגע וההתמקדות באסתטיקה של החולף והזמני.
קומפוזיציות לא שגרתיות - אוקיו-אה ייחודי גם בתפיסות קומפוזיציה לא שגרתיות, כגון זוויות מבט לא צפויות או חיתוכים פתאומיים של הדמויות בשולי התמונה. גישות אלו יצרו תמונות דינמיות ומסקרנות, שעמדו בניגוד לקומפוזיציות המסורתיות יותר.
נגישות להמונים - האמנות של אוקיו-אה לא הייתה שמורה לאליטה בלבד. חיתוכי העץ המודפסים שימשו אמנות פופולרית שהייתה זמינה גם למעמדות הביניים בערי יפן. היכולת לייצר עותקים מרובים של אותה יצירה הפכה את האוקיו-אה לנפוצה וזולה יחסית, וזה אחד המאפיינים החשובים בעיניי כיוון שהוא הפקיע מהאליטות את השליטה הבלעדית על היצירה והאמנות.
אמנים בולטים של אוקיו-אה
במהלך השנים, אמנים רבים פעלו בתחום האוקיו-אה, חלקם הפכו למפורסמים בעולם בזכות יצירותיהם הייחודיות והשפעתם הרחבה על התרבות היפנית.
קאצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai)
אחד האמנים הידועים ביותר של אוקיו-אה. הוא נולד ב-1760 והיה בנו הלא חוקי של אמן בשירות השוגון. הוא הראה כישרון כבר בגיל מוקדם ובגיל 14 נשלח להשתלם בחיתוך עץ, המדיום שהביא לו את תהילתו. לאורך חייו הארוכים (הוא מת ב-1849) הוקוסאי שינה את שמו כ-20 פעמים ואת מקום מגוריו כ-100 פעמים. הוא מפורסם במיוחד בזכות סדרת הנופים שלו "36 מבטים על הר פוג'י", שבתוכה היצירה המפורסמת "הגל הגדול מקאנאגאווה" (The Great Wave off Kanagawa). יצירותיו של הוקוסאי תיארו את הטבע בעוצמה ובדייקנות, והן הפכו לסמל תרבותי ביפן ובעולם. בסך הכל השאיר אחריו כ30,000 יצירות, חלקן הגדול זכה להשתכפל ולהיות מופץ ברחבי יפן והעולם והביא לו את פרסומו.
אוטגאווה הירושיגה (Utagawa Hiroshige)
נולד ב-1797 והיה בן למעמד הסמוראים וירש מאביו תפקיד חשוב של אחראי ההסקה בטירת אדו, לאחר ששני הוריו מתו עליו כשהיה בן 13 בלבד. תפקידו הותיר לו זמן פנוי והוא הקדיש אותו לציור. מאוחר יותר עזב את תפקידו הרשמי ונסע להשתלם בבית הספר באוטגאווה. רק בשנות ה-30 לחייו החל ליצור עבודות שהסבו אליו תשומת לב משמעותית. הוא התפרסם בעיקר בזכות סדרות הנוף שלו, במיוחד "53 התחנות של דרך טוקאידו" (Tōkaidō Gojūsan-tsugi). יצירותיו מאופיינות ברוגע, בשלווה ובתחושת הרמוניה טבעית, אשר הוצגו לאחרונה במוזיאון טיקוטין בחיפה, והן מציעות מבט פיוטי על הנופים הכפריים והעירוניים של יפן. הייחודיות שלו היא בנקודות המבט יוצאות הדופן שבחר עבור הקומפוזיציות שלו. למרות הצלחתו, מעולם לא זכה לרווחה כלכלית. שנתיים לפני מותו בגיל 62 הוא פרש מהאמנות לטובת חיי פרישות של נזיר בודהיסטי.
השפעה על אמנים מערביים
עד אמצע המאה ה-19 היתה יפן מסוגרת כלפי המערב, אלא שב-1853 עגנו בנמל אדו ארבע ספינות אמריקאיות בפיקודו של קומודור מת'יו פרי (לא ההוא מ"חברים") ובכך פתחו את הסכר: החל יבוא סחורות זזול ל מוצרים לתוך יפן, דבר שהביא למששבר כלכלי, ובמקביל ב-1858 חלה רעידת אדמה קטלנית, שהביאה אחריה גל של מגיפת כולרה. כל אלה גרמו לשליטים היפנים לסגור שוב בכח את שערי המדינה, אולם זה לא החזיק לאורך זמן.
עם פתיחת השערים החלו הסחורות לזרום לשני הצדדים וכך הדפסים יפניים מצאו את דרכם למערב וחוללו באירופה, ובמיוחד בצרפת תנועה שנקראה ג'פוניזם, שכלל שיגעון ונהייה אחר כל דבר שהוא יפני, כולל חיתוכי העץ. אמנים כמו וינסנט ואן גוך, קלוד מונה, ואדגר דגה ספגו השראה מהקומפוזיציות הייחודיות, הצבעוניות הפשוטה, והשימוש בקווים הנקיים של חיתוכי העץ היפניים.
וינסנט ואן גוך, למשל, היה מוקסם מהפשטות והחדות שבאוקיו-אה, ואף העתיק כמה מהדפסי האוקיו-אה בציורים שלו. הוא הוקסם מהדרך שבה האמנים היפניים תיארו את הטבע, ושילב את ההשפעות הללו ביצירותיו, במיוחד בציורים כמו "דיוקן האח תיאו" שבהם נראים השפעות ברורות של אוקיו-אה, או דיוקן פר טנגי המוקף בהדפסים יפניים.
קלוד מונה היה אספן נלהב של חיתוכי עץ יפניים, והם שימשו עבורו השראה בציורי הנופים שלו. ההשפעה היפנית ניכרת בעבודותיו דרך השימוש בפרספקטיבות לא שגרתיות, בגוונים הרכים ובדגש על הרגעים החולפים של החיים. הוא צייר את אישתו, מאדאם מונה, עוטה קימונו ומוקפת במניפות יפניות. את הגן שלו בז'יברני הוא מעצב על בסיס המודל היפני, שם הוא מצייר את חבצלות המים.
בעבודתו של גוסטב קלימט ניכרת ההשפעה היפנית, אותה חיבר לזרם הארט נובו שהתפתח בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. השפעתה ניכרת בקווים המעוגלים, הפשטות האלגנטית והאסתטיקה של התנועה.
האוקיו-אה ממשיך להשפיע על האמנות העכשווית בדרכים מגוונות, החל מהשפעה על סגנון ויזואלי, דרך טכניקות יצירה, ועד לאימוץ ערכים תרבותיים שנטמעו בזרם האמנותי הזה. הדים לכך ניתן לראות בעיצוב הגרפי העכשווי שעושה שימוש בקומפוזיציות לא שגרתיות, לעיתים קרובות עם חיתוכים פתאומיים של הדמויות או זוויות מבט מקוריות. ניתן לראות את השימוש בקווים נקייים והמינימליזם בעיצוב המודרני והאדריכלות המדגישים את היופי שבפשטות, את השקט וההרמוניה המאפיינים את האסתטיקה של האוקיו-אה.
היציאה מקווי המסורת הנוקשה והבחירה לתאר את חיי היומיום, על מנעמיהם ורגעיהם הקטנים ביותר, מאפיינת את האוקיו-אה, אולם באה לידי ביטוי באופן משמעותי בכל זרמי האמנות המערבית החל מימי האימפרסיוניסטים.
אמנים עכשוויים כמו יושיטומו נארה או טקאשי מורקמי משלבים בין אלמנטים מסורתיים של אוקיו-אה למאפיינים מודרניים יותר בעבודותיהם. אמנים עכשוויים פופולריים כמו Shepard Fairey, שהחל את דרכו כאמן רחוב וידוע ביצירת פוסטרים גרפיים עוצמתיים עם קווים חזקים וגיאומטריה ברורה, מושפעים בבירור מהמראה והאסתטיקה של אוקיו-אה.
כמובן שאנחנו רואים את השפעות האוקיו-אה גם בתרבות האנימה והמנגה, שפרצו גם הן את גבולות יפן וכבשו לבבות בכל העולם.
ניתן לומר שאוקיו-אה לא נותר רק כסגנון אמנות מסורתי מהעבר, אלא ממשיך להשפיע ולהוות מקור השראה בעולם האמנות העכשווית. היכולת הזו ללמוד מהעבר, להטמיע ולשכלל, מרגשת אותי כל פעם מחדש.
留言