ניו יורק של אדוארד הופר

אדוארד הופר הוא אחד הציירים החשובים של המחצית הראשונה של המאה ה-20 בארצות הברית. ציוריו מאופיינים בקו ייחודי, קומפוזיציה מקורית ונושאים שממחישים את האורבניות המתהווה בתקופה.

הופר זכה לזרקור משמעותי בתקופת הקורונה, בה כולנו חשנו במידה מסויימת כדמות בציורים של הופר - הבדידות, האדם הקטן מול הכרך הגדול, התחושה שהזמן עומד מלכת והכל קפא לרגע, כל אלה הידהדו את ההוויה החדשה שנקלענו אליה.

כשראיתי באינסטגרם של עינת אברמסון, הדיילת החביבה עליי, שהיא ביקרה בתערוכה של הופר במוזיאון הוויטני בניו יורק, ביקשתי שתתארח שוב בבלוג ותכתוב לנו עליה.

Edward Hopper, Morning Sun, 1952. Oil on canvas, 71.4 × 101.9 cm

בעקבות הופר בניו יורק

עוד בתחילת הטיסות שלי כדיילת, כשרובן היו אירופה הלוך-חזור, הייתי מפנטזת על הביקורים העתידיים שלי בניו - יורק (אחת הערים האהובות עלי) ונכנסת לאתרי המוזיאונים ובודקת אילו תערוכות עתידות להיפתח. אחת מהן הייתה התערוכה של אדוארד הופר במוזיאון הוויטני.

בשבוע שעבר, בוויקנד הראשון שלי בעיר ואחרי לילה של שינה טובה, ביקרתי בתערוכה.

אדוארד הופר גדל בעיירה ניאק (Nyack) הנמצאת צפונית לעיר ניו-יורק ובילדותו היה מבקר בה יחד עם משפחתו עד שעבר אליה וחי בה קרוב לשישה עשורים עד למותו בשנת 1967. התערוכה מציגה את נקודת מבטו של הופר על העיר, הוא ראה אותה מתפתחת עם השנים והוא עצמו גדל יחד איתה. מקבץ העבודות המוצגות בתערוכה, הנוף האורבני ותיאור הדמויות בסצנות היום -יום משקפות תקופה מסוימת של העיר, וההליכה של הצופה בחלל התצוגה מעניקה לו תחושה שהוא חי את העיר יחד איתן.

הטקסט המקבל את פני המבקרים מציג את החזון של האמן ומה הם עומדים לראות ולחוות. לא את גורדי השחקים, גשר ברוקלין או את קו הרקיע האייקוני של ניו יורק אלא נקודת מבט על התפתחותה של העיר במאה העשרים תוך תשומת לב ומתן ביטוי לפן אנושי ופרטי שלרוב האנשים מבחוץ, כמו המבקרים בתערוכה, לא מכירים.

Edward Hopper, Room in New York, 1932. Oil on canvas, 73.7 × 91.4 cm

החזון בא לידי ביטוי על ידי חלוקת העבודות בחללים פנימיים ובכך הצופה נחשף אל הופר כל פעם מזווית קצת אחרת, לא כאישיות ציבורית אלא כאזרח פשוט; כמו אהבתו לאיור והדפס (בתחילת דרכו, עסק בעיקר בטכניקות אלו והן מה שהביאו לו את ההכרה הציבורית), תיאור חיי הנישואים עם אשתו האמנית ג'וזפין בדירתם ליד כיכר וושינגטון או הביקור הקבוע בבית הקולנוע השכונתי.

כל חלל מציג מגוון של עבודות בטכניקות שונת כמו ציורי שמן, הדפס, רישומים, איורים וצבעי מים וכמו כן, מסמכים שהובאו מתוך הארכיונים של המוזיאון והאמן. השילוב בין העבודות בטכניקות שונות, זו לצד זו, יחד עם המסמכים האותנטים, הוסיפו לתערוכה מימד אחר וחווית צפייה ייחודית - לא רק תיעוד של העיר באמצעות ציור אלא גם דרך הצגה של טקסטים, מכתבים ו'מזכרות' (כמו למשל כרטיסי כניסה לקולנוע ב- $1.75). יחד הם מציגים לנו את ניו יורק כפי שחווה אותה האמן.

Edward Hopper, Automat, 1927. Oil on canvas, 71.4 × 88.9 cm

הצפייה בציורים במציאות, לצד כל האלמנטים מסביב, ריגשה אותי והיו כמה עבודות שהתבוננתי בהן ארוכות מהרגיל, כמו העבודה New York Movie, עליה למדתי לפני שנים במגמת אמנות בתיכון. בציור מתוארות שתי סצנות המתקיימות במקביל, משמאל אנשים שצופים בסרט ומימין דמות אישה נשענת על הקיר שקועה במחשבות. הופר הצליח להעביר אלינו את מצבה של דמות האישה באמצעות התיאור הריאליסטי שלה וכן השימוש בקומפוזיציה, בצבעוניות עכורה ואור וצל. רישומי ההכנה שנתלו ליד, מציגים את דרך העבודה של האמן, ציור מתוך התבוננות, שכן דמות האישה היא אשתו ג'וזפין ואפילו הפריטים נלקחו מארונה הפרטי (כמו הנעליים).

Edward Hopper, New York Movie, 1939. Oil on canvas, 32 14 × 40 18 in. (81.9 × 101.9 cm). The Museum of Modern Art

רישום מקדים ל- New York Movie. צילום: עינת אברמסון

בעבודה, Night Window מתוארת סצנה בו נראה אור בוקע מחדר בבניין מגורים ובו, דמות אישה מתכופפת בגבה לעברנו ובכך החלק הבולט לעינינו הוא ישבנה. הקומפוזיציה שהאמן יצר כופה על הצופה (ועלינו) להיות בעמדת המציצן. מצד אחד זה מעמיד אותנו בסיטואציה לא נוחה ומצד שני, הופר מעלה את סוגיית המציצנות (נושא שמדובר רבות באמנות) ורלוונטי מאוד במציאות עירונית. הופר מציג את האקט הנפוץ בחברה שלנו, במודע או לא במודע, -בפעולה פיזית של התבוננות במעשה או אדם אחר, דבר המתאפשר במיוחד כשתנאי הסביבה הם צפופים, כפי שמתואר בציור.

Edward Hopper, Night Window צילום: עינת אברמסון

עוד עבודה שתפסה את עיני היא New York Office, וזה הודות לשימוש המינימליסטי בפרטים. תיאור רחוב ובו חלון משרד ודרכו נראית אישה והיא ספק מביטה בנו ספק בוהה בחלון. בעיניי, הפער בין ממדי הבניינים לממדי הדמויות, בשילוב הלינאריות של הדימוי והניגודיות של האור והצל, כל אלה מבטאים שני דברים שהאמן ניסה להציג: מצד אחד השינוי שחל בעיר באותן השנים בעקבות הפיתוח המואץ, ומצד שני תחושת הניכור שהורגשה באותה תקופה, על ידי הדמויות ואולי גם על ידי האמן?

Edward Hopper, New York Office צילום: עינת אברמסון

במהלך ההתבוננות בכל הציורים בתערוכה, אי אפשר לא לשים לב לשפה הייחודית של הופר וכיצד הצבעוניות בשילוב עם משחקי האור והצל הדרמטיים הם מאפיינים משמעותיים המעניקים רובד עמוק לציוריו. בעיניי, השילוב ההרמוני בין שני האלמנטים לא רק מוסיף את הרובד התיעודי של האמן את הסצנה אותה הוא מתאר, אלא מצליח גם להעביר את התחושה הלאה, אל חלל התצוגה. כמו שראינו במספר ציורים, השימוש באמצעים אומנותיים, צבעוניות (לפעמים, עכורה) עם שילוב הרמוני של אור וצל משרתים את הרעיון המרכזי, ביטוי של העיר ניו יורק בעיניים אנושיות - מצד אחד העוצמה והקסם הקיימים בה ומצד שני, הבדידות ומימדיה הגדולים ביחס לאדם המתהלך בה.

Edward Hopper, Office in a Small City, 1953. Oil on canvas, 28 × 40 in. (71.1 × 101.6 cm). The Metropolitan Museum of Art

בסיום הביקור בתערוכה, יצאתי מהמוזיאון והמשכתי את היום בעיר האהובה עלי, הלכתי לכיוון צפון, דרך רחובות צ'לסי ובדומה לעבודותיו של הופר שמתי לב למבנים הנמוכים, להם גגוני בד המגינים מפני הגשם, המזג האוויר הסגרירי ואנשים צועדים לבד או בזוגות - לרגע הרגשתי שאני משוטטת בתוך ציוריו, ותוך כדי הליכה, מאחד הבניינים נגלה משפט שהעלה חיוך:

ART IS THE ONLY WAY TO RUN AWAY WITHOUT LEAVING HOME (Twyla Tharp)

בהזדמנות זו, אני מזמינה אתכם ואותכן לעקוב אחרי בעמוד האינסטגרם ולהיחשף לעוד אמנות שאני זוכה לראות ברחבי העולם.

עינת

לאתר התערוכה עד ה-5.3.23