כשרוצים לחוות את סצנת האמנות של מילאנו, איטליה, רוב האנשים פונים לגלריות ולמוזיאונים המוכרים. אבל האם ידעתם שבמרכז העיר מסתתר פרויקט חדש שמשלב בין ההיסטוריה העשירה של בררה לאמנות עכשווית? זהו פרויקט בררה הגדולה (Grande Brera) – חיבור ייחודי בין מסורת לחדשנות.
קבלו פוסט אורח של מיה גרגו, אומנית שפועלת בשוק האמנות, אוספת אמנות ומארגנת אירועים בסגנון של סלונים אמנותיים דרך המיזם שלה Curator’s Cut. מיה, רקדנית בעברה שמתגוררת במילאנו בשנים האחרונות, אוהבת לשוטט בעיר לגלות תערוכות ואירועי תרבות. הפעם היא משתפת אותנו בסיפורו של פרויקט מרתק בלב העיר ותערוכה חדשה ומעוררת מחשבה.
בררה (BRERA) – הלב התרבותי של מילאנו
בררה היא שכונה קטנה במרכז מילאנו, הידועה כאזור שוקק חיים, תרבות, אמנות ותיירות ענפה. המבנה המרכזי פלאצו בררה (Palazzo Brera), התחיל כמנזר עתיק במאה ה-14 והתפתח לאורך השנים למרכז תרבותי חשוב הכולל מספר מוסדות בעלות התמחות ייחודית ויצירות מופת:
• האקדמיה לאמנות של בררה - Accademia di Belle Arti di Brera, אוניברסיטה בעלת שם עולמי.
• הפינקוטקה של בררה - Pinacoteca di Brera, מוזיאון לאמנות הכולל אוסף יוצא דופן של יצירות מאת ציירים איטלקיים מהמאה ה-13 ועד המאה ה-20. בין יצירות המופת ניתן למצוא את Lamentation over the Dead Christ (1483) מאת אנדראה מנטנייה (Andrea Mantegna) ואת The Marriage of the Virgin (1504) מאת רפאלו סנציו (Raffaello Sanzio).
• הספרייה הלאומית בריידנסה - Biblioteca Nazionale Braidense, נוסדה בשנת 1770 על ידי הקיסרית האוסטרית מריה תרזה ומכילה מעל 1.5 מיליון פריטים, כולל כתבי יד נדירים וארכיונים היסטוריים.
לאחרונה, עיריית מילאנו החלה להפעיל את פרויקט גרנדה בררה (Grande Brera), אשר מרחיב את המוסדות הקיימים ומוסיף את פלאצו צ׳יטריו (Palazzo Citterio), בניין שעבר הליך שימור ומוקדש לאמנות מודרנית ועכשווית, וכן תערוכות מתחלפות.
האוסף כולל יצירות בעלות חשיבות היסטורית על ידי אמנים מוכרים מהמאה ה-20 כמו אומברטו בוצ'יוני, שהיה ממייסדי הזרם הפוטוריסטי האיטלקי; פבלו פיקאסו וז'ורז' בראק, חלוצי הקוביזם; קרלו קארה שפעל בתחילת דרכו בסגנון הפוטוריזם האיטלקי, ובהמשך התבטא בסגנון האמנות המטאפיזית; וג'ורג'ו מורנדי וציורי הטבע הדומם המינימליסטים שלו.
"הכוח לחלום מחדש" – תערוכתו של מריו צ'רולי
המרכז החדש כולל חלל שעוצב על ידי ג'יימס סטירלינג (James Stirling) בשנות ה-50 ומוקדש לתערוכות זמניות. במרחב שצורתו כשל קובייה אפורה רחבת ידיים מוצגת תערוכה ראשונה עד סוף מרץ, הכוללת עשר יצירות מותאמות לחלל (site-specific) של האמן האיטלקי מריו צ'רולי (Mario Ceroli) בשיתוף פעולה עם האוצר צ'זארה ביאסיני סלבג'י (Cesare Biasini Selvaggi).
צ'רולי נולד ב1938 באיטליה והשלים את לימודיו האקדמיים באקדמיה לאמנות ברומא. לאורך השנים הושפע בעיקר מאמנים איטלקים, כגון לאונצילו לאונרדי (Leoncillo Leonardi), מפסלים קלאסיים, מהקוביזם וכן מהשיח החומרי של התנועה האומנותית האיטלקית ארטה פוברה (Arte povera). אמירתו האומנותית עוסקת בקשר שבין טבע לאמנות ומתבטאת בבחירת חומרי יצירה טבעיים, כשהבולט בהם הוא העץ. מגולף, חתוך או בצורתו הגולמית, משולב העץ כפסל או מיצב במגוון צורות גאומטריות שיחדיו יוצרת מיצבים גדולים בעלי אופי אדריכלי.
שם התערוכה "הכוח לחלום שוב" (The Strength to Dream Once Again) מתחבר לבחירה האמנותית של צ'רולי לעסוק בנושאים הקשורים לחוכמה ולשבריריות של הטבע. בעבודותיו מתקיים דיאלוג בין טבע לאמנות, תוך עיסוק באמנות אקולוגית שמעלה מודעות לסוגיות סביבתיות. גישתו האנטי-אנתרופוצנטרית מתבטאת בשימוש בחומרים טבעיים כמו עץ, כסמל לחשיבותו של הטבע ולמחויבות האדם לשמרו.
בתערוכה מוצגים ציטוטים של דברי האמן, ואחד מהם מתאר את שם התערוכה "הכוח לחלום שוב", משפט שבחר לחרוט על הרצפה בכניסה לסטודיו ומנחה אותו בתהליך היצירה. צ'רולי מעיד שציטוט זה מביע את אמונתו על כך שעבודתו של האמן במהותה מחייבת את היכולת והרצון לחלום.
יצירות בולטות בתערוכה
ונציה "Venice" – מיצב הכולל 62 אלמנטים מעץ, המורכבת מגזעי עצים חתוכים בגדלים שונים. כותרת היצירה "ונציה" מעלה אסוציאציות למבנה הייחודי של העיר ונציה, הבנויה על איים קטנים המחוברים בגשרים ומונחים על יסודות עץ. העיר מתמודדת עם אתגרים סביבתיים כמו שקיעת הקרקע והצפות עקב שינויי האקלים, נושאים שצ'רולי מרמז עליהם בבחירותיו האומנותיות.
החיים שלי "My Life" – מיצב המורכב מ 28 אלמנטים מעץ חתוכים כקרשי בניה בגדלים שונים, המשולבים בין חלקי המיצב של היצירה ונציה.
סירת נייר “Paper Boat” – יצירה המשולבת בין האלמנטים של היצירות האחרות, ונראית כסירה נטושה עגונה על הגדה. הבחירה בשם סירת נייר מהווה ביטוי לשבריריותה ומעוררת סימני שאלה מדוע בחר האמן להרכיבה מפוליאסטר, שברי עץ ויריעות נחושת .
לא נהרוס את האדמה “Do Not Ruin the Earth” – יצירה זו עשויה מיריעות נחושת ומעוצבת בצורת עלי כותרת המשתלבים זה בזה. שילוב המתכת, המדמה עץ רטוב או שרוף, יוצר דיאלוג מרתק בין טבע לחומר מעובד, ומזמין את הצופה לחשוב על הגבול הדק שביניהם.
על קירות החלל תלויות יצירות נוספות, הכוללות ציורים ומיצבים בשילוב מדיומים שונים כגון קרטון, שברי עץ, ענפים, צבעי מים וגרפיט. התיאום בין החומרים השונים יוצר הרמוניה ומאפשר אחדות ביצירה בכללותה. הצבע הכחול העדין ששוטף את קירות החלק האחורי של החדר, מעניק עומק ומהדהד את נוכחות המים החסרים בחלל בין שברי העץ. התאורה עמומה ומורכבת ממספר פנסים ספורים, מה שמעניק לחלל הרחב ממד קודר. תהיתי האם זו הייתה בחירתו של האמן והאוצר, או שמא אילוץ שנבע ממיקום גופי התאורה שהיו לרשותם.
התערוכה של מריו צ'רולי פתוחה עד ה-23.3.25.
מוזמנים לעקוב אחרי מיה והפעילות של Curator’s Cut, שהשיקו לאחרונה גם פודקאסט וקורס בנושא שוק האמנות.
Comments