פריחת התקווה: פרחים באמנות בימים של מלחמה
- Shlomit Oren
- 1 באפר׳
- זמן קריאה 6 דקות
האביב הגיע, ועמו פריחת הפרחים המחודשת. הפרחים, סמל נצחי של התחדשות וצמיחה, פורחים במלוא הדרם ומזכירים לנו שיש יופי בעולם, גם בתוך הכאב. אני מוצאת את עצמי חושבת על המשמעות העמוקה של פרחים בימים אלה. הם מזכירים לי את השבריריות של החיים, אך גם את כוחם להתחדש ולצמוח מתוך קושי. בימים קשים אלה של מלחמה, יש משהו מנחם ומרגש במחזוריות הטבע שממשיכה ללא הרף. הפרחים פורחים כתזכורת לכך שגם בתוך האפלה, החיים והיופי מתעקשים להתקיים.
האביב, עונה של התחדשות וצמיחה, מגיע גם השנה בצל מלחמה, וגרוע לא פחות מכך – פילוג בעם וחוסר אמון בין העם לממשלה. הניגוד הזה בין יופיו של הטבע לבין המציאות הקשה שאנו חווים, מעורר מחשבות על חוסן, תקווה ואופטימיות. הפרחים, בצבעיהם העזים וניחוחותיהם המשכרים, הם תזכורת לכך שהחיים ממשיכים, וכי גם לאחר תקופות קשות, תמיד תגיע פריחה חדשה. זו נשמעת קלישאה, שאולי אפילו מכעיסה לנוכח האדישות של הטבע למשברים והסבל שלנו, אבל אני בוחרת למצוא בהם נחמה ויופי.
הופתעתי לגלות שעולם האמנות כמו מהדהד את התחושה הזו, עם שתי תערוכות משמעותיות המוקדשות לפרחים שנפתחו לאחרונה. בסאצ'י גלרי בלונדון ובקיוסטרו דל ברמנטה ברומא, אמנים מכל העולם מציגים את פרשנותם העכשווית לאחד הנושאים העתיקים והבסיסיים ביותר בתולדות האמנות – הפרח. למה הופתעתי? כי בתחושה שלי הלך הרוח בישראל ובעולם נמצא בנתק מסויים – אנחנו חווים את הטרגדיות והקשיים שלנו בעוד העולם ממשיך בשלו. על כן ציפיתי לתגובה רומנטית כזו דווקא בשדה המקומי ולא בשדה הבינלאומי. מה זה אומר? האם זה רגע מכונן כזה בו הכל מתיישר לכיוון אחד? או אולי זה חוסר העירנות שלי לתהליכים אחרים שמתרחשים בעולם ומהווים קטליזטור לתופעה הזו? ואולי זו כלל לא תופעה אלא התבוננות צרה שלי שמשליכה מן הפנים אל החוץ?
פרחים בזמן מלחמה
הניגוד בין העדינות של פרח לבין אכזריות המלחמה היה נוכח לאורך כל ההיסטוריה. מהפרגים האדומים של שדות הקרב בפלנדריה במלחמת העולם הראשונה ועד ל"פרח בקנה הרובה" שהפך לסמל תנועות השלום בשנות ה-60, או בגירסה המקומית – "פרחים בקנה ובנות בצריח". הפרח מסמל תקווה, יופי וחיים בתוך ההרס.
בתקופה הנוכחית, כשהעולם מתמודד עם מוקדי מלחמה רבים, החזרה לנושא הפרחים באמנות עכשווית מקבלת משמעות עמוקה יותר. היא מבטאת כמיהה עמוקה לשלום ולהתחדשות, ומזכירה לנו שמתחת להרס, האדמה מחכה להתעורר שוב לחיים.
תערוכת "פרחים - פלורה באמנות ותרבות עכשווית" בגלריית סאצ'י
בגלריית סאצ'י בלונדון מוצגת כעת התערוכה "פרחים - פלורה באמנות ותרבות עכשווית". התערוכה המקיפה מתפרשת על פני שתי קומות עם יותר מ-500 יצירות אמנות וחפצים המדגימים את השפעת הפרחים על תחומי יצירה מגוונים. התערוכה מחולקת לתשעה חללים, כאשר החדר הראשון ("שורשים") סוקר את ההיסטוריה של ייצוג פרחים באמנות מתקופת הרנסנס דרך ציורי הפרחים ההולנדיים ועד המודרניזם. החדר השני ("בפריחה") מתמקד באמנים עכשוויים מבוססים משלושים השנים האחרונות, והחדר השלישי חוקר את הקשר בין פרחים ואופנה, כולל תכשיטים וכלי כסף מבית בוצ'לאטי.
החדר הרביעי מציג עבודות של צלמים ופסלים עכשוויים, ואילו החדר החמישי, חלל תצוגה של כ-185 מ"ר, מוקדש כולו למיצב ייחודי של האמנית רבקה לואיז לאו. המיצב, "La Fleur Morte", מכיל למעלה מ-100,000 פרחים מיובשים בחלל בעל תקרה כפולה. החדר השישי משקף את נוכחות הפרחים כסמלים בתחומי המוזיקה, הקולנוע והספרות, עם קיר של תקליטי ויניל המציג מוטיבים חוזרים בעטיפות תקליטים מחמשת העשורים האחרונים, וכן מדורים נפרדים על קולנוע וספרות.
החדר השביעי הוא חלל הקרנה דיגיטלי המציג את עבודתו של האמן הצרפתי מיגל שבלייה - יצירה מונפשת של פרחים וצמחים וירטואליים המוקרנת על פני 70 מ"ר ומגיבה לתנועת המבקרים. החדר השמיני, "מדע: חיים ומוות", מוצג בשיתוף עם גן הרפואה של צ'לסי ובוחן את תכונות הפרחים כצמחי מרפא וכצמחים רעילים, יחד עם העקרונות המתמטיים מאחורי תופעות פרחים טבעיים. החדר האחרון, "ניצנים חדשים", מציג עבודות של אמנים מתחילים או בתחילת דרכם, בסגנונות, גישות ואמצעי מדיה מגוונים המשמשים אמנים עכשוויים.
"פרחים": תערוכה מקיפה בקיוסטרו דל ברמנטה ברומא
בקיוסטרו דל ברמנטה ברומא מוצגת עד ה-14 בספטמבר 2025 התערוכה "פרחים: אמנות מהרנסנס ועד לבינה מלאכותית", בהשתתפות יצירות מ-10 מדינות שונות. התערוכה, באוצרות פרנציסקה שטור ורוג'ר דידרן בשיתוף סוזן לנדאו (היא משלנו!), מציעה מסע דרך חמש מאות שנות אמנות ותרבות, עם למעלה מ-90 יצירות אמנות. המוזיאון שיתף פעולה עם מוסדות יוקרתיים כמו הלובר, מוזיאון ד'אורסיי, הפטי פאלה ומוזיאון האמנויות הדקורטיביות בפריז, לצד האוספים הבוטניים והמדעיים של הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו בלונדון ומוזיאון הזואולוגיה האזרחי ברומא. היצירות המוצגות משתרעות מהמאה ה-16 ועד המאה ה-21, ומשלבות ציורים, פסלים, כתבי יד, שטיחי קיר, צילומים, מיצבים ייעודיים, ויצירות המשתמשות במציאות רבודה ובינה מלאכותית.
בין האמנים המוצגים ניתן למצוא את יאן ברויגל האב, המציג פרחים כגיבורים שקטים ביקום סימבולי רחב; ג'ירולמו פיני עם תשומת הלב יוצאת הדופן שלו לפרטים בוטניים; אדוארד ברן-ג'ונס וויליאם מוריס עם ייצוגי הפרחים העדינים שלהם. לצד יצירות היסטוריות אלה, המבקרים יראו מיצבים עכשוויים של איי ווייווי וקאפוואני קיוואנגה, בהם הפרחים הופכים למטאפורה להתנגדות; סטודיו דריפט מפתה את הקהל עם מיצב טכנולוגי בהשראת תהליכים טבעיים; צדוק בן דוד עם מיצב דו צדדי של מאות פרחים שצידם אחד צבעוני וצידם השני שחור; ומיגל שבלייה חוקר את שאלת הטבעיות והמלאכותיות של פרחים עם המיצב האימרסיבי שלו. רבקה לואיז לאו בונה מסדרון מרתק בו המבקרים יהיו מוקפים בפרחים, מציגה חוויה חושית ייחודית. שימו לב ששני השמות האחרונים מככבים גם בתערוכה בלונדון. מקרי?
הסגנון של קיוסטרו דל בראמנטה הוא אימרסיבי ועל כן גם החזית תשתנה לחלוטין והופכת ל"גן עדן ארצי" הודות למיצב של אוסטין יאנג (פירות נפולים). בנוסף ליצירות האמנות, התערוכה מציעה שתי חוויות חושיות ייחודיות: האחת, מסלול אימרסיבי שנוצר על ידי קולדירטי בלב הקיוסטרו, בו עצים, שיחים ופרחים איטלקיים מספרים את ערך המגוון הביולוגי ותפקיד הירק העירוני בשיפור איכות החיים; והשנייה, מסלול ריחני שנוצר על ידי קולקטיב קמפומרציו70, בו ארבעה פרחים אציליים המשמשים בבישום – תפוז, יסמין, ורד וטוברוז – נוכחים בחדרים שונים. מדריך השמע של התערוכה מוצג כפודקאסט, המספר את היצירות בגישה ייחודית, ונותן מקום למילים אמבלמטיות החושפות את המשמעויות העמוקות ביותר שלהן. "הפרחים הם הרבה יותר מאשר אלמנטים דקורטיביים פשוטים," מסבירה נטליה דה מרקו, המנהלת האמנותית של קיוסטרו דל ברמנטה. "הם פועלים כסמלים אוניברסליים, המסמלים כל היבט של החיים: מחוסן ועד רוחניות, מאהבה ועד קונפליקט, ממדע ועד אקולוגיה."
על עוד תערוכות בינלאומיות תוכלו לקרוא במדריך האמנות מסביב לעולם.
למה לצייר פרחים?
פניתי אל האמן אמיר שפט, שחלק גדול מהפרקטיקה שלו בשנים האחרונות מוקדש לציור של פרחים ושאלתי אותו 'למה לצייר פרחים?', לשמחתי הוא ענה לי באריכות ופירוט:
שואלים אותי למה פרחים.
פרח, מכל הדימויים בעולם, הוא הכי קרוב להיות מילה נרדפת לציור.
פרח הוא פלטה של כל הגוונים הקיימים בעולם אין גוון שאי אפשר למצוא בפרחים. הפרחים מגיעים בכל כך הרבה צורות של עלי כותרת ומבנים שאפשר למצוא בהם כמעט כל צורה של כתם, כל קומפוזיציה. בגבעולים ניתן לראות את כל המנעד של סוגי הקו, מהחלש לחזק, מהארוך לקצר, מהאחיד לשבור. לא סתם מאנה אמר פעם "אני אוהב לצייר כל דבר אבל כשאני מצייר פרחים, המכחול שלי מודה לי".
פרחים וציורים גם חולקים גורל משותף מבחינת הקשר הטעון שלהם ליופי לצד פגיעות. המחווה של הענקת פרח היא סוג של תקשורת, סוג של נתינה. גם ציור הוא סוג של תקשורת ובשאיפה גם סוג של נתינה. למה לצייר פרחים? לדעתי, כשמציירים ציור, צריך סיבה ממש טובה למה לא לצייר פרחים.
בציורי פרחים אמן מבקש במידה מסויימת להפנות גב לפוליטיקה, לאנתרופולגיה, לאמירות ספציפיות מדי, כדי להחזיר את הדגש למה שלדעתי תמיד היה ותמיד יהיה הלב של האמנות: עצב ושמחה. מילים שקצת יצאו מהז'רגון של אמנות גבוהה אבל כמה שהן פשוטות ככה הן עמוקות. פרח הוא הכי הדברים האלה. ציורי פרחים הם במובן מסוים עמדה עם פרספקטיבה מאד מאד גדולה של זמן ומקום. כל הדברים חולפים, מלחמות העולם האכזריות ביותר, המגפות הגדולות ביותר, נולדים דורות חדשים ועוד דורות אבל הדרמה הבסיסית של היות אדם נותרת על כנה, הטבע, הסוד, השבריריות, הפרח. בכל תרבות, בכל שפה, ללא מדינות ומילים.
אם נתבונן בפרחים בכל תולדות האמנות מפסיפסים עתיקים דרך רישומים של לאונרדו, ציורים של אודלון רדון ועד לציורי פרחים של אלכס כץ או סיי טוומבלי (שכולם הופיעו כזו או אחרת באופן ישיר או עקיף בציורי הפרחים שלי ב6 השנים האחרונות) נראה כל כך הרבה תשובות לשאלה הפשוטה: איך נראה פרח? המנעד הרחב הזה והכל כך שונה מבטא את התפיסה שיש אין סוף דרכים לראות את העולם, שיש לאלוהים אין סוף שמות. המצב הזה, שנוצרו כבר לאורך ההיסטוריה של אמנות המון אופנים מאד שונים לתאר פרח, הוא מצע מושלם לאמנות שלי שהיא מאד פוליפונית - מרובת קולות. תוך כדי חיפוש הקול הפנימי שלי גיליתי שהקול שלי הוא קולות. הספק המתמיד, הסקרנות המתמדת, גורמת לי תמיד להשתמש בכמה שפות מנוגדות באותו ציור - הקול שלי הוא אקורד. הוא מורכב מכמה שפות שמתווכחות אבל נשארות ביחד. הויכוח עצמו נהיה לא רלוונטי והעיקר שנשאר ממנו ציור.
אחת הסתירות המרכזיות בתוך הקול שלי הוא בין המוקפד לבין החופשי שזה במידה מסויים הקבלה למתח שבין תרבות (ביות) לטבע (פראות). פרחים באגרטל הם נושא מושלם למתח הזה שקיים בציורים שלי משום שהם כמו חיות מבויתות. ג'ונגל בעציץ. (כמו שכתב יונתן הרשפלד בטקסט "ציור על ציור").
רוב הפרחים בציורים שלי לא מחוברים לגבעול או לאגרטל. הפרחים שלי מנותקים מהמים: או שהם עומדים למות או שהם רוחניים ואין להם יותר צורך במים, האגרטלים שלי יש בהם בדידות וריקנות אבל הם גם קסומים – משאירים את הפרחים תלויים בכח המשיכה שלהם באוויר הציור כמו ששמש תולה כוכבים. הציור שלי נותן מקום לכל הסתירות האלה.
תוכלו לראות בימים אלה את התערוכה של אמיר בגלריה גורדון בתל אביב.
חזרה אל היסודות
מעניינת אותי החזרה לנושא הכל כך בסיסי ונושן באמנות דווקא בתקופה זו של מורכבות טכנולוגית והרס מלחמתי. אולי בעידן שבו איומים קיומיים מרחפים מעלינו - ממשבר האקלים ועד למלחמות גלובליות - הפרח מהווה תזכורת מוחשית לשבריריות החיים ולכוח ההתחדשות.
בזמנים של אי-ודאות, הפנייה אל הפרח באמנות איננה רק נוסטלגיה או אסקפיזם, אלא הצהרה פוליטית שקטה – תזכורת שהחיים והיופי, למרות הכל, ממשיכים לפרוח, ושעלינו לשמור עליהם בכל מחיר. כשאנו מתבוננים בפרח - בטבע או באמנות - אנו נזכרים בכוחה של העדינות, בהבטחה של התחדשות, ובתקווה שאפילו מתוך האדמה החרוכה ביותר, החיים תמיד ימצאו דרך לפרוח מחדש.
בתקווה לעתיד אופטימי ויפה במקום האהוב והקשה הזה, שיחל עם חזרת החטופים מעזה.
Comments