דאלי בבוסטון

פוסט אורח של עינת אברמסון עם רשמיה מתוך התערוכה Dali: Disruption and Devotion שמוצגת במוזיאון ה-MFA בבוסטון.

עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שהתיישבתי לכתוב על תערוכה. 

מאז השבעה באוקטובר הרבה קרה (במדינתינו ובחיי האישיים, אל דאגה אני עדיין דיילת אוויר) ורק לאחרונה הצלחתי להשתחרר ולהנות (כמה קשה לומר את זה בקול) מתערוכות אמנות, ומקווה אולי הפעם גם להצליח להביע זאת בכתב.

חזרתי לאחרונה מוויקנד ארוך בבוסטון, יש שיגידו שממצים אותה על הביקור הראשון, אבל אני לעומת זאת, מצליחה לגלות בה את האמנות היפייפיה שיש לעיר להציע (כמו מוזיאון איזבלה סטיוארט גארדנר, שהוא גן עדן לשוחרי אמנות ואדריכלות) ופינות מלאות חן וקסם.  

בביקור זה החלטתי לחזור למוזיאון ה MFA בעקבות תערוכה חדשה לאמן הספרדי סלבדור דאלי (Salvador Dali), התערוכה נפתחה בחודש יולי האחרון ותוצג עד הראשון בדצמבר 2024.

לפני שאתחיל לספר על הביקור עצמו, אני חייבת להתוודות בפניכם כי תערוכות מסוג זה נמנות אצלי בקבוצה של 'Must see', כלומר, דאלי הוא מבין האמנים המוכרים והבולטים בסגנונו, רבים יזהו אותו בשל שפמו המפורסם או בשל זרם הסוריאליזם אליו השתייך וכמובן בזכות התמות והמוטיבים האופיינים לו אותם בטא בעבודותיו השונות. דאלי השאיר חותם רב אשר השפיע על המרחב האמנותי לאורך השנים ולכן, כאשר נפתחה תערוכה כה חשובה, מסקרנת ומעניינת, על אמן בקנה מידה בינלאומי עם יצירות מופת עליהן למדתי בעבר וראיתי אותן רק דרך הספרים, אי אפשר (ואף, אסור) לפספס הזדמנות כזו. 

בעיני, תערוכות כאלה מאפשרות להכיר את האמן באופן המיטבי, כיצד יצר את אומנותו ביחס לסביבה והשפעותיה בה הוא חי. זאת ועוד, כאחת שרואה את האמנות כמרכז חייה - אין עוצמתי וממלא את הנפש יותר מהמפגש עם יצירות אמנות מקוריות במציאות.

 הנושא המרכזי בתערוכה 'Dali: Disruption and Devotion' עוסק בהשפעה של גדולי האמנים על דאלי ובו זמנית, מציג את האינטרפרטציה האישית של האמן ביחס לרוח התקופה והזרם אליו הוא משתייך.

לצד ציוריו המוכרים של דאלי, מוצגות יצירות מופת מתוך אוסף המוזיאון של גדולי האמנים, כמו למשל האמנים האיטלקים מיכלאנג'לו בואונרוטי (Michelangelo) ופומפאו באטוני (Pompeo Batoni), האמן היווני\הספרדי אל גרקו (El Greco), האמן ההולנדי פיטר קלאס (Pieter Claesz) ואמנים הספרדיים כמו דייגו ולסקז (Diego Velázquez) ופרנסיסקו דה גויה (Francisco de Goya). 

 במחשבותיי על התערוכה, אני יכולה לדמות את צורתה כמו אל מבנה של עבודת מחקר סמינריונית; ישנם שלושה חלקים לתערוכה- מבוא, סקירה ספרותית וסיכום. המבוא בא לידי ביטוי בשם ובטקסט התערוכה, 

חלק זה הינו הבסיס עבור המבקר ומאפשר לו להבין את הרקע, מה הוא עומד לראות, וכן מהי התזה המרכזית של התערוכה. זאת ועוד, המשפט המסכם את טקסט התערוכה, אשר עימו נכנס המבקר אל התערוכה הוא "Dali disrupted the old to make it new again", ובכך מדמה כמעין נקודת מוצא או שאלת מחקר אם מקבילים זאת לעבודה סמינריונית. 

מכאן שחלל התערוכה הינו הסקירה הספרותית, וכמו מבנה של עבודת מחקר, גם החלל הפיזי מתחלק לתתי חללים שבכל אחד מהם מוצג נושא אחר אותו ביטא האמן ביצירתו; ציורים דתיים נוצרים, ציורים פיגורטיבים וכן גם ציורי טבע דומם ודיוקנאות. 

בנוסף, בחלק זה ניתן לראות כיצד התמה המרכזית באה לידי ביטוי באוצרות התערוכה והודות לכך ניתן להוכיח את ההשערה שהוצגה בחלק הראשון. כלומר, הבחירה בהצגת שתי יצירות אחת לצד השנייה, האחת של אמן מסוים והשנייה של דאלי, מביאה את המבקר להשוות בין השתיים ולראות כיצד הראשונה השפיעה על השנייה.

החלק השלישי, אינו מתקיים פיזית בחלל אלא מתחולל במחשבותיו של המבקר. לאחר התבוננות ביצירות המוצגות זו לצד זו, ויישום של המתודה במהלך ההליכה בין החללים השונים, המבקר יכול לאשש בעצמו את שאלת המחקר שהוצגה לו בטקסט עצמו ולראות מהם גורמי ההשפעה על דאלי וכיצד הם באו לידי ביטוי בציורים עצמם; הוא ניכס לעצמו אלמנטים מתוך אותם הציורים ושילב אותם בציוריו ובכך, בו זמנית הן שיבש את הישן והן נתן אינטרפרטציה מחודשת ועדכנית לתקופתו. 

מחשבות על האוצרות עלו בימים שלאחר ביקורי במוזיאון והתגבשו תוך כדי שיחה עם חברה על התערוכה. בעיני זו דוגמה נהדרת לחשיבותה של אוצרות וכיצד בחירות מסוימות ויישומן יכולות להקפיץ תערוכה רמה אחת מעל ולהוציא את המרב ממנה. בתערוכה זו, האוצרות תרמה רבות לחוויה הכוללת בקרב המבקר והצליחה להפתיע ולסקרן, ובנוסף הן להפגיש אותו עם יצירות של דאלי מרחבי העולם אשר התנקזו לחלל אחד והן, לחשוף אותו לאוסף העשיר של המוזיאון. עבורי, התערוכה חיזקה את העובדה כי היא אינה עוד נמנית בקטגוריית ה-'Must see' ויש בה הרבה מעבר, הן בעושר האמנותי, שלא הכרתי, של האמן, והן במחשבות האוצרותיות שלה, ברעיון וביישום. 

בהתבוננות על התערוכה כולה הופתעתי לגלות כמה דומיננטים ובעלי השפעה היו גדולי האמנים עבור דאלי, לרוב ההשפעה הייתה גלויה לעין ולעיתים, נדרשה התבוננות ממושכת על מנת לראות את הזיקה אל אותו אמן. יתר על כן, הדבר שהפליא אותי היה לראות כיצד הצליח דאלי לשלב בהרמוניה בין השניים; ניתן לראות את האלמנטים שהיוו השראה עבור דאלי ובו זמנית, את 'הכאן ועכשיו' הסוריאליסטי, ושניהם מופיעים יחד באותו הציור.

כמו למשל האמן הספרדי ולסקז שדמות האינפנטה בציוריו מופיעה בציור של דאלי משנת 1958,

'Velazquez paintings the Infanta Marguerita with the Light and Shadows of His Own Glory' 

הציור בנוי משני חלקים, בחלק הימני מתוארת דמות אינפנטה, ובחלק השמאלי מתואר חלל צר שלאורכו מתוארות עבודות אמנות. לכל אורך הציור ישנם פסים רחבים ובהירים היוצרים מעין חללים נוספים ובמרכז, נראה ציור אינפנטה מוקטן ומולו דמות, ספק אמן, ספק צופה. 

ההשראה לציור היא היצירה של ולסקז המתוארכת לשנת 1653 'Infanta Maria Theresa', ניתן לראות את קווי הדמיון בתיאור דמות האינפנטה, בממדי בד הציור, וכן בבחירה של פלטת צבעים מונוכרומטית עם נגיעות של צבע אדום. הציור של דאלי, משלב את כל האלמנטים יחדיו ועם זאת נראה כי אין חיבור ברור ביניהם בסצנה עצמה, וכאן ניתן לראות את הביטוי הסוריאליסטי שכן המציאות המוצגת אינה ברורה לעין הצופה ומעלה שאלות וספקות.

בציור אחר בשם  'The Ecumenical Council' ניכרת השפעה מתוך ציורו האיקוני של ולסקז 'Las Meninas' וכמו בציור, בו האמן תיעד את עצמו בסצנה עצמה, כך גם עשה דאלי; בתחתית הציור מופיע דיוקן של האמן מיישיר מבט אל עבר הצופה, ולמולו מתוארת סצנה הומה בדמויות מהעולם הנוצרי וביניהן גם דיוקן של גאלה אשתו המוצגת בתור הלנה הקדושה.

תיאור ההתכנסות של אנשי הדת הנוצרית נרמזת עוד בשם היצירה ומספרת על ועידה אקומנית, ועידה בה מתכנסים בישופים מרחבי העולם ומכאן ניתן להבין את התחושה השמימית שהאמן ניסה להעביר גם באמצעות האלמנטים השונים, הצבע הלבן ותיאור הדמויות בעלות סממנים נוצריים. הביטוי ל'כאן ועכשיו' הינו באמצעות כך שהסצנה מתקיימת בעולם מקביל, אולי בדמיונו של האמן, בכך שהוא החליט למקם את עצמו באותו הקו עם המתבונן כך הוא מנכיח את המציאות הממשית ומדגיש את הרעיון של הסוריאליזם. 

הופעת דיוקן של גאלה חוזרת שוב גם בציור 'Sainte Helene a Port Lligat', גם כאן מתוארת דמותה של הלנה הקדושה וניתן לראות את הדמיון לציורו של אל גרקו 'Saint Dominic in Prayer' המתוארך ל- 1605. מלבד הפן הדתי, ניתן לראות את קווי הדמיון בקומפוזיציה של הדמויות, בפלטת הצבעים ואקספרסיביות של המכחול המבטאים את הקדושה והרוחניות שאפיינה את ציוריו של אל גרקו שהשפיעו רבות על דאלי. 

לא פשוט לבחור יצירה אחת מועדפת על פני אחרות בתערוכה כזו, ולמרות זאת, דווקא יש אחת שהותירה אותי ללא מילים. הציור 'Christ in Perspective' מתארת את הצליבה של ישו וההשראה שלה היא האמן האיטלקי באטוני וציורו 'The Crucifixion'  המתוארך לשנת 1762.

דאלי השתמש בטכניקת גיר אדום ובחר פרספקטיבה לא קונבנציונלית לסצנה שכיחה זו והיא ממעוף הציפור. הבחירה בשני אמצעים אמנותיים אלה, הצליחה הן להציג פן אמנותי אחר שלא מוכר אצל האמן - המינימליזם, השליטה והדיוק בגיר האדום והן לבטא את הרוך והרגש האינסופי שיוצא מתוך הנייר אל עבר המתבונן. 

לסיום, אחרי תקופה ארוכה חזרתי לראות אמנות ואני מאוד מקווה שדרך מילותי הצלחתי להחיות את התערוכה במחשבותיכם כאילו ראיתם אותה בעיניכם. 

עוד יותר מקווה, שנוכל להמשיך לראות תערוכות ללא תחושות אשם ולתת לדבר המופלא הזה שנקרא אמנות לרפא את ליבנו ולהחיות את הנשמה.