הילדים הרעים של עולם האמנות - חלק ב'

בפוסט הקודם סקרתי את הילדים הרעים של תולדות האמנות. כעת הגיע תורם של האמנים העכשוויים.

הילדים הרעים של שנות ה-2000

Damien Hirst, The Physical Impossibility of Death in the Mind of Someone Living, 1991

דמיאן הירסט

דמיאן הירסט נחשב לילד הרע של בריטניה כאשר האמנות שלו נסובה בעיקר סביב נושאים מורבידיים כמו מוות ומחלות. הוא זיעזע את העולם כאשר הציג חיות משומרות בפורמלין באקווריום זכוכית כיצירת אמנות. ב-2008 הוא שבר את כל הכללים של עולם האמנות כאשר יצר מכירה פומבית בסות'בי'ס שכולה יצירות שלו שמכר אותן מהסטודיו, כשהוא מדלג על התיווך המקובל של הגלריות איתן עבד. המכירה עצמה התקיימה יום אחרי שבנק ההשקעות ליהמן בראדר'ס קרס וסימל את תחילתו של המשבר העולמי. למרות זאת, זכה הירסט במחירי שיא והצליח למכור את כל היצירות. הוא מחזיק כיום בתואר האמן העשיר ביותר בבריטניה ומתחזק פרופיל אינסטגרם פופולרי בו הוא הצטלם מצייר בסטודיו שלו בתחתונים בלבד. בעבר הירסט היה ידוע בכך שהעסיק צבא של אסיסטנטים שמציירים עבורו ואף ייסד חוות פרפרים גדולות כדי להשתמש בכנפי הפרפרים הצבעוניות בעבודות שלו.

מאוריציו קטאלן

מאוריציו קטאלן הוא אמן איטלקי שבמידה רבה לקח על עצמו את תפקיד ליצן החצר. העבודות שלו מוקפדות מאוד בפן הטכני, אולם גורמות להרמת גבה. במבט ראשון העבודות נראות כסוג של בדיחה, לפעמים סרת טעם ולא הגיונית. יחד עם זאת, כמו ליצן החצר, הוא גורם למתבונן לחשוב ולפקפק במה שהוא מקבל כמובן מאליו. אחת העבודות שיצרה שיח ציבורי סוער היא פסל שעווה בגודל טבעי של היטלר הכורע ברך בעת תפילה. קטאלן רצה להעלות את השאלה האם יש מחילה לדמות כמו היטלר. פסל אחר שמשך תשומת לב רבה נקרא 'אמריקה' והוא למעשה אסלה (שניתן להשתמש בה) שעשויה כולה מזהב טהור. היא הוצבה בשירותים של מוזיאון הגוגנהיים בזמן הרטרוספקטיבה שלו. כשהנשיא טראמפ ואישתו נכנסו לבית הלבן הם ביקשו לשאול מהגוגנהיים ציור של ון גוך. המוזיאון סירב והציע את האסלה של קטאלן במקום אך ההצעה לא התקבלה. במקום זה האסלה הוצגה ב-2019 בבריטניה ונגנבה משם (ערכה כמיליון דולר). התעלול האחרון של קטאלן הוא הצגת בננה המודבקת במסקינגטייפ לקיר ביריד אמנות ב-2020. הוא אמנם לא האמין, אבל היה מי ששילם עליה 120 אלף דולר.

בנקסי

בנקסי הוא האמן האנונימי המפורסם ביותר בעולם. הוא החל את קריירת אמנות הרחוב שלו בבריסטול בתחילת שנות ה-90 ומאז שיכלל עוד ועוד את טכניקת השבלונות שלו. הוא שומר את זהותו חסויה, נאמן לקודים המסורתיים של אמני הרחוב, ונהנה מכך שזו מאפשרת לו לעשות דברים שהיו יכולים להוביל למעצרו. בתחילת הקריירה שלו התמרד נגד מוסדות האמנות בעולם והחליף תמונות במוזיאונים נודעים בתמונות שלו עם מסר ביקורתי. הוא כופר בממסד ובקפיטליזם ולכן הדפיס שטרות של 10 פאונד והחליף בהם את דמותה של המלכה אליזבת' בזו של הנסיכה דיאנה. המצפון החברתי שלו הוביל אותו ליצור עבודות באזורי מחלוקת ולהסב את תשומת הלב לסוגיות כמו בעיית הפליטים באירופה.

ב-2018 נמכרה עבודתו 'ילדה עם בלון אדום' בסות'בי'ס תמורת מיליון פאונד. עם הורדת הפטיש החלה מגרסה שהותקנה על ידי בנקסי בתוך מסגרת הציור לגרוס את הציור, עד שנעצרה בגלל תקלה טכנית. בנקסי התבטא באתר שלו והסביר שעשה זאת במחאה על כך שאנשים עושים כסף במכירות הפומביות והאמנים לא מרוויחים מכך. בפועל, הוא השיג את ההיפך – ב2021 הגיע הציור החצי גרוס למכירה פומבית נוספת. הפעם הוא נמכר תמורת 25.4 מיליון דולר בזכות הסנסציה החד פעמית שיצר.

Banksy, Shredded Girl With Balloon

גם לנו יש ילדים רעים

יגאל תומרקין

יגאל תומרקין כונה פעמים רבות "הילד הרע של האמנות הישראלית", הן בשל התבטאויותיו הפוליטיות הבוטות נגד מגזרים שונים בחברה הישראלית והן בשל נטייתו להסתכסך עם הממסד האמנותי בארץ.

משנת 1964 עסק תומרקין באמנותו גם במחאה פוליטית. הוא הפך כלי מלחמה שונים לפסלים וביטא את הקשר של תושבי הארץ היהודים והערבים לאדמה ולמקום, ברישומים, בהדפסים ובפסלים עשויים אדמה מיוצבת וענפים. ב-1967, כשישראל חגגה את ניצחונה במלחמת ששת הימים הוא יצר את הפסל האיקוני 'הוא הלך בשדות' של חייל הנקרע לגזרים על ידי כדור עופרת. ב-1973-4 הציג תערוכה חשובה בביתן הלנה רובינשטיין בה מחה והגיב לזוועות מלחמת יום הכיפורים. לאורך השנים הוא עמד במרכזן של סערות ציבוריות רבות. כך למשל, ב-1980 הביא חזיר עטוף בתפילין לכיכר מלכי ישראל במחאה נגד ההתנחלויות - מעשה שכמעט ועמד לדין בגינו, וכן שערוריות רבות נוספות לאורך שבעה עשורי יצירה.

ב-2004 קיבל את פרס ישראל בתחום האמנות והתרבות. הוא אמר אז בראיון לידיעות אחרונות "אם אגיד שאני רוצה להיזכר בזכות האמנות שלי, תגיד שאני שחצן, ושאני חושב שאני האמן הטוב ביותר בישראל - וזה נכון. אם אגיד שזה בגלל הרעש שאני יודע לעשות, תגיד: הוא שוב פעם מתחיל. לכן אינני יודע איך לענות לך". באותה הזדמנות הוסיף: "נכון שיש לי פה גדול, אבל אנשים בארץ לא יודעים להבחין בין הפה לבין המעשה". הוא נפטר ב-2021.

יגאל תומרקין, הוא הלך בשדות, 1967

אורי ליפשיץ

אורי ליפשיץ היה מהאמנים האוטודידקטים הבולטים בישראל. את דרכו הוא החל כלוחם בפלוגתו של מאיר הרציון תחת פיקודו של אריאל שרון ורק אחרי שנפצע באחת הפעולות ב-1956 החל לעסוק באמנות. הוא סלד ממסגרות ולכן דילג בין קורסים ומורים, ביניהם נמנו מרסל ינקו, דב פייגין וחיים קיוה. בשנות ה-60 וה-70 היה דמות בולטת בבוהמה של תל אביב ובמקביל הציג עם קבוצות תצפי"ת ו-10+.

הוא זכה לשתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב, אולם בהמשך כמו נסגרו בפניו שערי המוזיאונים. הוא נתקל במה שגדעון עפרת כינה "חרם בלתי רשמי של הממסד האמנותי". הערותיו הפוגעניות כנגד נשים, הומוסקסואלים, נכים ומזרחים הובילו במידה רבה להדרת האמן מליבו של שדה האמנות. כאשר הוצגו עבודותיו בבית המשפט העליון קמה מחאה ושר החינוך דאז התבטא כנגדו והגדיר את אמירותיו בראיונות עיתונאיים כ"אנטי-אנושיות, גזעניות ונאציות". ליפשיץ פרסם התנצלות רשמית בעיתון.

סגנונו היה אקספרסיבי ועבודתו כללה סדרות רבות של ציורים: בעקבות ציורי המאסטרים הגדולים, המתאגרפים, הרקדנים וגם כאלה עם צביון פוליטי כמו הנואמים והאינתיפאדה השנייה. באחת הסדרות הגדולות שלו צייר כל יום על גבי נייר עיתון יומי בהתייחסו לכותרות באופן אקספרסיבי.

אחרי מותו ב-2011 נחלקו האוצרות בדעותיהן: גליה יהב ראתה בו "נציג מובהק של גבריוּת ישראלית, שוביניסטית ואלימה" בעוד גליה בר-אור טענה "אני התרשמתי שהכוח שלו נשמר כל העת באופן שבו שיקף מגמות שהתפתחו בחברה הישראלית. הוא תקף בצורה ישירה מצבים אקטואליים ושיקף חזות קשה מבחינת ערכים, זהות, אופי החברה... זה לא מצא חן בעיני המעגל האנין של האמנות, החוג הפנימי, שלא עסק בהתמודדות אקטואלית".

אורי ליפשיץ, לוחם שוורים

בטח שמתם לב שנפקד במידה רבה מקומן של "הילדות הרעות", אולי בגלל שמלכתחילה פחות אמניות הגיעו לפיסגה, ומהן ציפו לעמוד בסטנדרט שבעתיים. אין ספק שזהו נושא למחקר נוסף.