ספרים רבותיי, ספרים

כשבחוץ קר והגשם דופק, לפעמים כל מה שבא הוא להתכרבל בפוך ולקרוא ספר טוב.

הלוואי והיה לי הזמן לקרוא את כל מה שאני רוצה, ובכל זאת, הנה כמה המלצות לספרים בתחום האמנות שקראתי בעת האחרונה. אני מקווה שתמצאו את הרשימה הזו שימושית.

ספרי עיון:

לדעת ציור / יונתן הירשפלד

יונתן הירשפלד הוא צייר, כותב ומרצה ובספר 'לדעת ציור' הוא מאגד את הטורים שכתב בעיתון הארץ בין השנים 2013 ו-2020. כל טור מוקדש ליצירת אמנות אחת ויחידה והחוק של הירשפלד הוא, בהתאם למסורת העיתונות הכתובה, שהטור לא יעלה על 500 מילה.

הבחירות של הירשפלד מעניינות והוא עוסק ביצירות קאנוניות ומוכרות לצד כאלה של אמנים כמעט אנונימיים בימינו, מערבב בין היסטוריה ופרה-היסטוריה לאמנות עכשווית, תוך שהוא יוצק בניתוח תכנים פילוסופיים, פסיכולוגיים ואישיים. זוהי דרכו של הירשפלד, המוכרת גם מההרצאות שלו, והוא תמיד נחרץ ומשוכנע בצדקתו. הוא מביא לקידמת הבמה את הפרסונה ההירשפלדית, ויש לזה חן מסויים, אם כי לא כולם אוהבים את זה. אני מחבבת את דרכו של הירשפלד ככותב וכמרצה, בעיניי הוא זורח בתחומים אלה במיוחד.

חוויית הקריאה בטורים היא מעניינת: הירשפלד כותב על הציור מתוך חווייתו כאמן ויש בה הזדהות והערצה לצד ביקורת. היריעה שהוא פורס רחבה מאוד וזולגת לתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה, שלמדתי מהם לא מעט. חלק מהטורים סיימתי לקרוא בתסכול, מצפה להמשיך לקרוא ולהעמיק ביצירה. אחרים נדמו לי ארוכים מידי, למרות שאורכם זהה.

אם נהניתם להקשיב להירשפלד מרצה, ודאי תהנו לקרוא בספר שלו.

עוד בעיני המתבונן / שלמה יהודה

שלמה יהודה הוא איש אשכולות שניהל את המחלקה לפסיכופרמקולוגיה בבר אילן וניהל את מכללת שערי משפט אך לא זנח את אהבתו לתולדות האמנות. בסיפרו, ששמו המלא הוא 'עוד בעיני המתבונן – אפלה, צבע ואור ביצירותיהם של טינטורטו וקראווג'ו', משתמש יהודה ברקע המדעי שלו על מנת לנתח מגמות ושינויים בציור של תקופות הרנסנס והבארוק. הוא מבדיל, למשל, בין הרנסנס הפלורנטיני לרנסנס הוונציאני, באמצעות הדגשים השונים שניתנו לקו ולצבע. הוא מציע ניתוח ארוך ומעמיק של תפיסות הצבע בקרב הפילוסופים והמדענים (בתקופות מסויימות לא היתה הבדלה גדולה בין השניים) מיוון ועד ימינו, ומצביע על האופן בו אלה השפיעו על הפרקטיקה הציורית של האמנים.

בהמשך מתעמק יהודה ביצירותיהם של שני הענקים – טינטורטו וקראווג'ו. לשיטתו טינטורטו אמן חשוב שנשכח בימינו. בעיניי זוהי אמירה מרחיקת לכת שכן הוא בעל חלק חשוב בהתפתחות הציור וציוריו נלמדים בכל מקום. יחד עם זאת ברור שהוא אינו ידוע כמו קראווג'ו, שייסד מבלי דעת תנועה אמנותית, או מיכלאנג'לו, ליאונרדו וטיציאן שנהנו מיחסי ציבור טובים בחייהם ובמותם. ההשוואה בין טינטורטו וקראווג'ו מייצרת הרבה נקודות ניגוד לצד מעט נקודות דמיון, אולם הבחינה של שניהם דרך אותה הפריזמה היא ללא ספק מרעננת.

יהודה נע קדימה ואחורה בהיסטוריה של האמנות על מנת להדגים מי הושפע ממי והתזכורת לגבי גילויי המדע וההגות בתקופת פועלם של האמנים השונים, מוסיפה להבנה של התהליכים הרחבים באמנות ובתרבות.

הספר מלווה בתמונות רבות של הציורים, אולם למרבה הצער רובם אינם צבעוניים ולכן מקשים על הבנת הניתוח הספציפי של הציור ושלחו אותי לא פעם לחפש את הציור ברשת.

כתיבתו של יהודה קולחת ומעניינת כך שהספר נקרא במהירות וללא מאמץ.

ספרי פרוזה:

אי סבירות האהבה / האנה רוטשילד

לא התבלבלתם – האנה רוטשילד היא בתו של הברון רוטשילד הרביעי, נצר למשפחה עשירה ומשפיעה שהספיקה בחייה לא מעט והיום בין היתר היא יושבת בחבר הנאמנים של מוזיאון הטייט ויו"ר הנשיונל גאלרי בלונדון, כלומר עולם האמנות לא זר לה.

'אי סבירות האהבה' הוא אחד הספרים הכי כיפיים בז'אנר הזה והוא מקפל בתוכו רומן, מתח והיסטוריה שנקראים בנשימה אחת. הסיפור מתחיל ברכישה תמימה במכירה פומבית של ציור המתגלה כזה של אנטואן ואטו, מהאמנים החשובים של הרוקוקו הצרפתי. מסתבר שיש לא מעט שמעוניינים ביצירה הזו, כל אחד ממניעיו הנסתרים שלו, אולם לציור עצמו היסטוריה ארוכה ומפותלת עם פרק אפל בתקופת הנאצים. הספר מעלה הרבה דילמות מוסריות לצד המחשת האופן בו פועל עולם האמנות.

אני לא רוצה לעשות לכם ספוילר, אז פשוט תקראו ותהנו.

הציור האחרון של שרה דה ווס / דומיניק סמית

סמית ממציא את דמותה של ציירת הולנדית נשכחת בת המאה ה-16 שאחד מציוריה הוא ציר העלילה של סיפור הנפרס על פני 400 שנה. העלילה נעה בחופשיות בין ימינו אנו, לימי חייה של האמנית במאה ה-16 ובין אמצע המאה ה-20, אז מתרחש מאורע חשוב בתולדות הציור. לא אוכל לספר יותר מבלי להסגיר את העלילה.

התיאור ההיסטורי של אמנית במאה ה-16 הוא די חלש בעיניי, אולם יש בספר התעכבות על נושא זיוף ציורים וטכניקות שונות של זייפנים וכן הצצה לעולמם של האוצרים בני ימינו המתמודדים עם ההיסטוריה של הציורים שהם מציגים. אלה נקודות החוזק של הסיפור, שמכפרות במידה רבה על החולשות.

המוזיאון לאהבה מודרנית / הת'ר רוז

זהו דווקא ספר שלא מתמקד בהיסטוריה, שהרבה פעמים מציתה את דימיונם של הסופרים, אלא דווקא במיצג אמנות עכשווית. אין הרבה כאלה.

גיבור הספר הוא מלחין ניו יורקי שנמצא בנקודת שפל בחייו המקצועיים והאישיים וניצב בפני דילמה אישית מוסרית קשה (זה דווקא לא החלק המעניין בספר בעיניי). בצר לו הוא מוצא את עצמו מתייצב מידי יום ב-MoMA, שם מציגה האמנית מרינה אברמוביץ' את המיצג השאפתני ביותר שלה – The Artist Is Present – במשך 75 ימים רצופים היא יושבת 8 שעות כל יום מול אנשים במוזיאון, איתם היא יוצרת מפגש בינאישי בלתי אמצעי ללא מילים, דרך התבוננות. הספר מנסה להסביר את ההיקסמות של קהילה לא קטנה של אנשים שהגיעו למיצג יום אחר יום וחושף גם מההיסטוריה האישית והאמנותית של אברמוביץ' שהפכה לאגדה בחייה.

מעניין ומרענן אם כי לא הצלחתי להזדהות עם הדמות הראשית.

ספרי אמן:

ספרי אמן הם קטגוריה פחות מוכרת אבל מאוד מעניינת. לא מדובר בקטלוגים של תערוכות (גם ביניהם יש מרתקים), אלא ביצירה של האמן שמקפלת בתוכה את יצירתו בפורמטים שונים והיא עומדת כיצירה בפני עצמה, אולם במהדורה רחבה ומחיר נגיש יותר. ספרי אמן הם מגוונים ושונים זה מזה ולכן אני ממליצה לכם לגשת לחנות ספרי האמן שנפתחה בימים אלה על ידי מגזין 3 וליריד ספרי האמנות InPrint שיתקיים בקרוב, על מנת לשטוף את העיניים ביצירות הללו, ואולי לקחת גם כמה הביתה.

ספר אמן שהשתתפתי בגיוס ההמונים שלו ואני מחכה מאוד לצאתו הוא זה של ורד אהרונוביץ' שמחייה את הפרוייקט 'שעון הקוקייה'' שהציגה במוזיאון הרצליה לפני שנתיים ומתרגמת אותו לספר פופ-אפ מקסים. באינסטגרם אפשר לעקוב אחר התהליך שלה:

רוצים להמליץ על ספרים נוספים בתחום האמנות? מוזמנים לכתוב בתגובות