מי הם האמנים המצליחים ביותר בעולם?
זו נשמעת שאלה פשוטה אבל בפועל האינטרנט מלא ברשימות ארוכות וקצרות, של אמנים חיים ומתים, תחת הגדרות שונות של הצלחה, השפעה או נסיקה. בקיצור, לא פשוט להרכיב רשימה כזו.
בכל זאת, יש כמה שמות שצצים ועולים באופן קונסיסטנטי בכל הרשימות האלה:
ג'ף קונס
דמיאן הירסט
אי ווי ווי
בנקסי
יאיויי קוסמה
אלה שמות שכל חובב אמנות מכיר וישר עולה לו איזשהו דימוי בראש לגבי העבודה שלהם ואני בטוחה שלכל אחד מכם, הקוראים, יש גם דעה די מבוססת לגביהם.
עם ההצלחה שלהם אין בכלל מקום להתווכח – הם מוכרים בכל העולם, הם מציגים בכל המוזיאונים הגדולים, כתבו עליהם ועשו עליהם סרטים, היצירות שלהם נחשקות ונמכרות תמורת סכומים אסטרונומים והם השיגו מעמד של סופרסטארס. סלבריטי'ז.
אני מקשה ושואלת את עצמי – האם אלה האמנים הטובים ביותר בעולם?
התשובה שמגיעה ישר מהבטן שלי היא – לא!
לפחות לא מבחינתי.
אני מכירה את גוף היצירה של כל אחד מהם וגם נפגשתי פנים אל פנים עם היצירות של כל אחד מאלה. הם בהחלט אמנים טובים. אפילו מצויינים. ובכל זאת, אני מתקשה להגיד שהם הטובים ביותר.
אז נשאלת השאלה – אם הם לא האמנים הטובים ביותר, מה הביא אותם להיות האמנים המצליחים ביותר?
התשובה שאני תמיד מגיעה אליה היא שיש להם סט כלים ייחודי, שלאו דווקא קשור לאמנות, והם יודעים לנצל אותו בצורה מיטבית. לכל אחד מהם יש סיפור מעניין או דימוי שהוא דואג לטפח שעוזר לשמור עליו במעגל העניין של הקהל.
ניקח למשל את בנקסי.
העובדה שזהותו אינה ידועה, שהוא פורע חוק ומזלזל במוסכמות, הופכת אותו לדמות מרתקת. הפעולות שלו, שמתגלות באופן ספורדי ותמיד אפופות במיסתורין מסויים סביב הספק אם מדובר אכן ביצירה של בנקסי או לא, שומרות את הקהל עירני. אם מסתכלים על הפעולות שלו, כמו ההסתננות למוזיאונים ותליית יצירות שלו, מכירת יצירות אותנטיות שלו בסנטרל פארק במחירים נמוכים כאשר הקהל מניח שלא מדובר ביצירות מקוריות, פעילויות מחאה בגדה כמו גם נגד המדיניות כלפי מהגרים באירופה וכמובן גריסת היצירה שלו במהלך מכירה פומבית – כל אלה אינן קשורות לאיכות האמנותית של היצירות שלו, אבל תורמות מאוד לעניין סביבו.
ג'ף קונס שבר כמה פעמים את השיא של עצמו כאמן החי היקר ביותר. לעבודות שלו יש רשימות המתנה ארוכות וחלק מהאנשים נאלצים להמתין שנים עד שהם מקבלים את היצירה ששילמו עליה מיליוני דולרים. איך זה?
במקרה של קונס נסייג ונגיד שעלות הייצור של העבודות שלו גבוהה מאוד (במיוחד אם משווים לעבודות של בנקסי). ועדיין, לא זו הסיבה למחירים שמשלמים עבורן. בעיניי את הסיפור של קונס ילמדו עוד בבתי הספר למנהל עסקים. כמו כל משווק טוב הוא לא מוכר את המוצר אלא את התחושה שהוא ייתן ללקוח. ג'ף קונס נותן לאנשים את האפשרות להיות בעלים של משהו מושלם, חסר כל פגמים, שהם יכולים ליצוק בו משמעויות אינסופיות.
לאורך השנים הוא יצר מגוון שיתופי פעולה עם מותגי יוקרה כמו לואי וויטון, סטלה מקרטני, BMW, דום פריניון ועוד, עבורם עיצב מהדורה מיוחדת. הם נהנו מהקישור לאמן מפורסם ומצליח, הוא הרחיב את קהל המעריצים שלו (גם כאלה שאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש פסל במיליוני דולרים) ויחד הם פונים לקהל האליטות של העולם.
יאיויי קוסמה נקטה מההתחלה בטקטיקה של פשטות. גוף העבודות שלה יכול להתחלק בגס לשלוש: רשתות האינסוף infinity nets, הנקודות polka dots ותעתועי מראות. בגלל הפשטות והעיסוק האינטנסיבי, נוצר חיבור חד- חד ערכי בין היוצרת לעבודות שלה במוחו של המתבונן ולכן מאוד קל לנו לזהות את העבודות של קוסמה. את מאפייני העבודה האלה הצליחה קוסמה להחיל לאורך השנים על מגוון רחב מאוד של מדיומים וגדלים, החל מהדפסים דרך פסלי ענק ועד חדרים שלמים שיצרו לה שם של קוסמת ואנשים עומדים שעות בתור על מנת לחזות בהם.
הפשטות מחד והוורסטיליות מאידך, בשילוב עם יצירה אינטנסיבית לאורך עשרות שנים, הן סוד ההצלחה שלה בעיניי.
אי ווי ווי הוא האמן הסיני המוכר ביותר במערב, ולא במקרה. העובדה שהוא התנגד למשטר בסין ואף נאסר בעקבות כך, הביאה לו אהדה רבה בקרב המערב. המאבק במשטר הסיני והחוויות האישיות שלו מהמאסר הם חלק בלתי נפרד מהיצירה שלו והוא פרץ בתזמון פוליטי נכון. היצירות שלו מגלמות את הכבוד וההשתאות אל מול התרבות הסינית העתיקה, יחד עם התנערות ממנה ולכן מהדהדים היטב בליבו של הקהל את היחס החצוי של הערצה ופחד כלפי הענק הסיני.
כבר מההתחלה דמיאן הירסט לא היה אמן רגיל מהשורה. ניכר בו שהיו בו מאפיינים יזמיים עוד מהתערוכה הראשונה שהציג כבר בסוף השנה הראשונה שלו בגולדסמית'. העבודות שלו תמיד היו מעוררות מחלוקת, אולם סדרת בעלי החיים הגדולים המשומרים בפורמלין, הפכה אותו למוכר מאוד גם מחוץ לחוגים האמנותיים. ב-2008 הוא הלך כנגד כל החוקים המקובלים בתחום ויזם מכירה פומבית מתוקשרת של היצירות שלו בסות'בי'ס ישירות מהסטודיו שלו, ובכך עקף את הגלריות שעבד איתן. למרות שהמכירה התקיימה יום אחרי נפילת ליהמן בראד'רס, שבישרה את התנפצות הבועה, המכירה של הירסט שברה שיאים והפכה אותו למולטי מיליונר (עד היום נחשב לאמן העשיר בבריטניה). בתקופות מסויימות העסיק מאות עובדים בסטודיו שלו כדי ליצור עבודות וספג ביקורת רבה בשל כך. בכל סדרה שלו הוא הצליח להמציא את עצמו מחדש לצד סקנדלים ואירועים צהובים שלקח חלק בהם באופן שוטף. במקביל להברקה האחרונה שלו בביאנלה בוונציה, הוא שיתף פעולה עם מעצב האופנה אלכסנדר מקווין, בית הזכוכית הנודע לאליק ואפילו מותג הנעליים Vans.
אם כך, אז מה כן?
אין לי ספק שהאמנים הללו חייבים את הצלחתם לא רק לכשרונם האמנותי הרב, אלא גם לחושים מסחריים חדים, יכולת לבדל את עצמם בקרב ים של אמנים, יכולת לבנות סיפור או דימוי שובה לב שיכבוש את הקהל, חשיבה יצירתית שמאפשרת שילוב בין מימדים ותחומים, זיהוי הזדמנויות ויצירת שיתופי פעולה.
כל אלה ועוד מעלות אחרות איפשרו להם להגיע אל הפסגה.
הבעיה היא שבבתי הספר לאמנות היום לא נותנים מחשבה על הכישורים הללו, שבבסיסם הם עסקיים ומהווים את התשתית לקריירה של כל אמן בימינו. בהתאם לכך השדה מלא באמנים כישרוניים ויצירתיים שאינם מצליחים לתרגם את הכישרון הזה להכנסה.
לשמחתי, יש באפשרותי לעזור לאמנים לגשר על הפער ולרכוש את הכלים האלה. יחד עם שותפתי, לילך הניג-שמול, יזמתי קורס מקוון המקנה את יסודות הניהול והיזמות העסקית לאמנים ומעצבים.
מה מפריע לך לקדם את הקריירה שלך בתחום האמנות? אני מזמינה אותך להתייעץ איתי.
מתחברת מאוד לפוסט הזה!
היחצנות משחקת כאן תפקיד לא פחות מאשר האמנות עצמה.
בעיניי האמן הצפון קוריאני דו הו סו, שיש לו נקודות משיקות רבות עם אי ויוי, עמוק וייחודי הרבה יותר מעמיתו הסיני רק מה , פחות פרובוקטיבי, אין לו עבודות זולות, עבודותיו אולי "מגניבות" רק ממבט שני.
עוד אמן, אחד הגדולים הוא אנמסלם קיפר, הוא פרובוקטיבי בשקט בעזרת חומרים ורעיונות חבויים, וזו אמנות יותר משמעותית.
והאמן שאכזב אותי מכל הוא ג'ף קונס.