לכבוד שבוע הספר החלטתי להביא לכם כאן סקירה קצרה של ספרי פרוזה שנהניתי לקרוא והאמנות נמצאת בליבם בצורה כזאת או אחרת. למעשה, הפוסט הזה הוא מעין המשך לפוסט ספרים, רבותיי, ספרים מ-2022. כמוהו, זהו פוסט לגזור ולשמור.
אם קראתם אחד מהספרים בעבר או בעקבות המלצותיי, אנא כיתבו לי על כך בתגובות למטה.
החוחית / דונה טארט
למרות שמדובר בספר צעיר יחסית על המדף, מ-2013, החוחית הפך להיות סוג של ספר חובה בחוגים רחבים, ובמיוחד לחובבי האמנות שבינינו. מדובר באחד מהספרים עבי הכרס ביותר שקראתי בשנים האחרונות (838 עמודים), אולם הם נקראים בשטף וסערה, ורק נותר להצטער כשמגיעים לסוף.
תיאו דקר הוא נער בן 13 המבקר במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק עם אימו בעת מתקפת טרור שעולה בחייהם של רבים, כולל אימו, והוא נותר למעשה בודד בעולם. בתוך כל הבלבול והמהומה הוא מוצא את עצמו עם ציור קטן, יצירת מופת של הצייר ההולנדי קארל פאבריציוס, 'החוחית'. פאבריציוס היה תלמידו של רמברנדט אשר השיק קריירה עצמאית מבטיחה בעיר דלפט, כאשר פיצוץ מחסן אבק השריפה בעיר גרם למותו בגיל 32, יחד עם מעל 100 הרוגים נוספים. הציור החל לסמל עבור תיאו את הקשר לאימו, והוא מלווה אותו לאורך שנות התבגרותו, בהן הוא עובר מבית משפחת חבר נדיבה אך קרה אל ביתו של אביו האלכוהוליסט וחברתו החדשה ועד לביתו של אספן וסוחר עתיקות מקסים. הוא נע ברחבי ארצות הברית, כשהציור מהווה מעין קמע עבורו, עד שהוא מבין כי נקלע למעשה אל ליבו של מעגל מסוכן שהולך וסוגר עליו, תוך איום ממשי על חייו.
קל להתאהב בדמותו של תיאו, שעובר מהלך של התבגרות מואצת ונאלץ להותיר את התמימות מאחוריו, ויחד עם זאת אוחז ברגש עז ליצירת אמנות, גם מבלי להכיר את הערך ההיסטורי או הכספי שלה, אלא רק בזכות האיכות האמנותית הכובשת. גם דמויות המשנה כתובות היטב, ולא פעם מצאתי את עצמי מחייכת ואף צוחקת תוך כדי קריאה.
אהובת הצייר / סימונה ואן דר פלוכט
הרומן ההיסטורי הזה שופך אור לא כל כך מחמיא על רמברנדט, שאותו כולנו אוהבים לאהוב.
במרכז הדרמה ניצבת חירטייה דריקס, המאהבת הנזנחת של הצייר הנודע, דמות שרובנו לא שמענו עליה. חירטייה נשכרה כמטפלת בביתו של רמברנדט בתקופת תור הזהב שלו. לאחר מותה של אישתו האהובה ססקיה, חירטייה נשארת לטפל בטיטוס, בנו היחיד של רמברנדט, ותופסת את מקומה של ססקיה בליבו. למעשה הם מנהלים יחד משק בית שהוא גם אטלייה של צייר וגלריה לממכר ציורים, עד שרמברנדט מואס בה ומשאיר אותה חסרת כל.
מכאן והלאה היא מנהלת מאבק נחוש לשמור על כבודה ומעמדה, ללא משפחה תומכת. אישה בודדה שהינה כמעט חסרת מעמד בהולנד של אמצע המאה ה-17. למרות נחישותה, הממסד לא עומד לצידה והיא נידונה ל-12 שנות מאסר ב'בית תיקון', מהן יכול היה רמברנדט לשחרר אותה, אולם בחר שלא.
ואן דר פלוכט עושה עבודתה נאמנה בתיאור התקופה, החל ממשק הבית ועד למערכת המשפט. הייתי שמחה אם היתה מתעכבת יותר על ההתרחשויות בתוך האטלייה, אבל זה ללא ספק אינו מוקד הספר. לאורך כל הספר ניכר עד כמה נשים, ובמיוחד נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך באותה תקופה, סבלו מהיעדר זכויות והיו נתונות לחסדיהם של גברים.
זוהרה של דמותו של רמברנדט, שפעמים רבות מוצג כהומניסט החוקר את נפש האדם, בהחלט הועמה בעיניי בעקבות קריאת הספר.
חמניות / שראמי בונדריק
דמותו של וינסנט ון גוך (עוד צייר הולנדי, שמתם לב לרצף?) מרתקת במשך שנים רבות את מוחם של יוצרים רבים, ואין על כך פלא שהרי בסיפור הזה יש הכל - כישרון, כשלון, שיגעון וכמובן טרגדיה. אחד הדברים הפחות ברורים הוא נושא האהבה. למרות שוינסנט נוהג לכתוב כמעט על כל פרט בחייו במכתביו לתיאו אחיו, הרי שלא עולה מהם כי היה סיפור אהבה גדול בחייו. זה מצב כמעט בלתי נסבל עבור מי שכותב רומן היסטורי על הצייר, ועל כן נדרשת כאן יצירתיות רבה.
בונדריק בוחרת להתמקד בדמותה של ראשל, הפרוצה לה משאיר וינסנט פיסה מתנוך אוזנו לאחר ויכוח סוער עם פול גוגן בעיירה ארל, והסיפור מסופר מנקודת מבטה. הסיפור עצמו יפה, אולם נדמה שנלקחו כאן לא מעט חירויות אמנותיות, כך שקחו את הסיפור בעירבון מוגבל.
הציור האחרון של ואן גוך / אליסון ריצ'מן
שוב, דמותו המיוסרת של ון גוך מפתה לרקום סביבה סיפור אהבה. במקרה זה ריצ'מן בוחרת להתמקד בחודשיים האחרונים לחייו של וינסנט, אותם הוא מבלה באובר סור-אואז, כפר פסטורלי אליו הוא מגיע על מנת להיות מטופל על ידי ד"ר גאשה. גאשה, שאת דיוקנו צייר וינסנט מספר פעמים, היה רופא הומיאופתי, צייר חובב ואספן אמנות, והיתה לו השפעה רבה על נפשו של האמן באותה תקופה.
ון גוך צייר באותה תקופה קצרה כ-70 ציורי שמן, ביניהם שניים של מרגריט, בתו של ד"ר גאשה. ריצ'מן רואה כאן פתח לרומן בלתי ממומש וכותבת את הסיפור דרך עיניה של מרגריט, המתאהבת בצייר הסוער. הרומנטיקה כאן לא כל כך משכנעת אבל השאר כן.
נקמה מתוקה בע"מ / יונס יונסון
הסופר השוודי מחבר רב המכר 'הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם', שוב לוקח אותנו למסע פרוע ומוטרף הנמתח על פני יבשות ומגיע אל מחוזות האבסורד.
בעליה של גלריה לאמנות בסטוקהולם הוא אדם בלתי נסבל הנוהג באנוכיות אכזרית כלפי כל הסובבים אותו. פגישה מקרית בין שניים מנפגעיו העיקריים מולידה מזימת נקמה מחוכמת הפוגעת בדיוק בנקודות הכואבות. אני לא רוצה לעשות ספויילרים ולכן רק אציין שאמצעי הנקמה הוא שני ציורים אקספרסיוניסטיים שבעל הגלריה סבור כי יניבו לו הון פוטנציאלי עצום.
מדובר בקריאה קלילה שלא פעם תגרום לכם לצחוק או תמיהה. מה שבטוח – לא משעמם.
הדרך לוונציה / רותי דירקטור
לספרה של דירקטור הקדשתי מאמר שלם הסוקר אותו ברמה התוכנית והרעיונית. זהו אחד המסמכים היחידים שנכתבו על שדה האמנות הישראלי, והוא כתוב ביצירתיות רבה ונקרא בתנופה.
מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור / רוס קינג
זהו אמנם לא ספר פרוזה או רומן היסטורי, אבל הוא בהחלט לא נקרא כספר עיון יבש ומשעמם. קינג משרטט את דמותו של גדול האמנים אולי – מיכלאנג'לו בואונרוטי. הוא מתרכז בסאגת הקפלה הסיסטינית שמיכלאנג'לו הוזמן לצייר על ידי האפיפיור. הזמנה כמעט חסרת תקדים בגודלה ושאפתנותה. למען האמת, מיכלאנג'לו ראה את עצמו בעיקר כפסל וסבר כי זוהי אמנות נשגבת יותר מציור. למרות שניסה להתחמק מהמטלה, האפיפיור לא נתן לו. במהלך ארבע שנים עבד על תקרת הקפלה, כאשר בדרך חלו שינויים תכנוניים וביצועיים משמעותיים. בסופו של דבר הוא יצר את אחת היצירות המרשימות ביותר לאורך כל הדורות. ווזארי, שהיה היסטוריון האמנות הראשון ומעריץ גדול של מיכלאנג'לו, הילל אותה בכל פה, ומאז היא זוכה להערצה של כל חוקר ושוחר אמנות.
קינג מצייר תמונה מורכבת של ארבע שנים שהן מאבק מתמיד עבור מיכלאנג'לו, שלמרות שכבר באותה עת היה נערץ, התמודד עם בעיות כספיות, בעיות בריאות וגם בעיות משפחתיות שהכבידו עליו לאורך תקופת היצירה הזו, שעשה בעל כורחו.
כיתבו לי אילו מהספרים אהבתם במיוחד
קריאה נעימה!
Comments