כשחושבים על מונה בדרך כלל התמונות שבאות לראש ראשונות הן של פסטורליה נהדרת של גנים, בריכות וחבצלות מים. האמת היא שאת התמונות האלה צייר בערוב ימיו בעודו מתאבל על מותה של אישתו השניה, מתבודד בבית הכפר שלו בז׳יברני, כאשר ראייתו הולכת וקהה. מסתבר שלפני כן מונה, שלא היה איש של פורטרטים, צייר הרבה מבנים. ריתקו אותו היחסים בין האדם לטבע והביטוי שלהם בשטח - מבנים ונוף. הוא היה חסיד של ציור בחוץ, באויר הפתוח והתרשמות בלתי אמצעית מנושאיו. התערוכה בנשיונל גלרי היא הראשונה שמתרכזת בנושא הארכיטקטורה בציוריו של מונה, ומסתבר שיש לא מעט ממנה. התערוכה לוקחת אותנו למסע בעקבות הצייר בעיר ובכפר ברחבי אירופה ונותנת לנו את הזכות לראות הכל דרך עיניו.
התערוכה מאורגנת באופן סמי- כרונולוגי וכך אנו עדים להתפתחות והשינוי בסגנונו של האמן. ברבים מהציורים מהתקופה המוקדמת ניכר חוסר איזון בין התמונות ולפעמים אפילו באותה תמונה - חלקים עמוסים וגדושים בצבע, נותנים תחושה טקטילית בעוד חלקים נותרים כמעט לא מעובדים והקנווס עצמו מבצבץ מתחת.
את הטיילת של טרוויל שבנורמנדי צייר בעת שהות קצרה ב1870. צבעי הקיץ הבהירים שולטים בכל. הטיילת, עשויה קרשי עץ מתוארת בהקצרה חריפה שנותנת פרספקסיבה ודינמיות לציור. הבתים האופנתיים החדשים סמוך לחוף נראים כאן בכל הודם, כאשר על החול רואים תיירים ומטרוניטות נהנים מחוף הים.
ב1871 ביקר מונה בהולנד והתרשם במיוחד מהארכיטקטורה הייחודית. הוא כתב לחברו אמיל פיסארו ״הבתים בכל מיני צבעים ומאות תחנות רוח והסירות על המים מרהיבות״. כאן צייר את הבתים של העיירה Zaam וההשתקפות על המים המתוארת ביד קלה תחזור אלינו בציורים רבים בהמשך.
מונה התגורר בפרברי העיר והקונטרסט בין העיר לכפר והמראות של עיר מתרחבת וכמו כובשת שטחים חקלאיים העסיק אותו מאוד בציור. למעשה הוא צייר בהרבה מקרים את המודרניות עצמה, את הקידמה, דרך הארכיטקטורה.
דוגמא לכך היא תחנת הרכבת - מונה ביקש וקיבל היתר מיוחד לצייר בתחנת הרכבת Gare St-Lazare. במיוחד עניין אותו גג הזכוכית הגבוה, שהיה חדשני למדי בזמנו, ומראה הקיטור העולה מן הרכבות וממלא את החלל.
כיוון שמונה צייר לרוב בחוץ, א-פלן-אר, יש חשיבות גדולה למיקום שלו בעת שצייר. זו אינפורמציה שכמובן לא מופיעה בציור ולנו נותר רק לנחש ולהשלים את התמונה בעצמנו. את בית הקוטג׳ של המוכס בעיירה Varengeville צייר מונה מזוויות שונות. כאן (1882) הוא ממש נחבא בתוך הנוף והודו של הצוק הנפלא מאפיל עליו. רמת האקספרסיביות והאינטנסיביות של הצבעים ניכרת בהתעצמותה.
אל חוף הים התיכון הגיע לראשונה בחורף 1884 והיה מוקסם מהאור והצבעים החזקים שעמדו בניגוד גמור לאלה שהכיר בצפון צרפת. את העיירה האיטלקית בורדיגרה צייר עם מגדל הכנסיה העתיק המתנשא על הגבעה, משמאל הוילות החדשות שנבנו באותה עת מחוץ לעיירה ובמרכז עץ הדקל שהיה כל כך אקזוטי בעיניו.
מונה צייר בסדרות ומאוד מעניין לראות את הציורים בסדרה אחד ליד השני, מאפשרים לראות את אותו המבנה מנקודות שונות או בזמנים שונים ביום. כך למעשה הוא צייר אותן ושאף שיעבדו יחד בתצוגה בגלריה.
ברואן הוא צייר מחדר שהשקיף על הקתדרלה ואיפשר לו להתחמק ממזג האויר הקר כמו גם מהתיירים, אותם תיעב.
לעל היחסים המורכבים של מונה עם לונדון תוכלו לקרוא כאן. מונה חזר ללונדון פעמים רבות וצייר סדרות ארוכות של בנייני הפרלמנט והגשרים. במיוחד הוא אהב את האפקט שיצר הערפל שמאפיין את העיר שהועצם על ידי זיהום האויר הגבוה ששרר בעיר המתועשת בתחילת המאה העשרים. הוא כבר היה מבוסס ושהה במלון סבוי על גדות התמזה ומהקומה החמישית צייר בבוקר את גשר ווטרלו, בצהריים את גשר צ׳רינג קרוס ואחה"צ עבר לחדר בבית החולים סנט תומס, בו קיבל רשות לצייר את בנייני הפרלמנט.
רק בגיל 68 הגיע מונה לונציה ותהה כיצד לא הגיע קודם. המראה של הבניינים שצומחים מתוך המים ריתק אותו וכמובן יצר השתקפויות מדהימות.
התערוכה מוצגת בנשיונל גלרי בלונדון עד ה29 ליולי. פשוט כיף!
Comentarios