הבינאלה בונציה - תערוכות לוויין

הבינאלה היא אירוע מורכב וגדול, אליו מצטרפות עשרות תערוכות לוויין ברחבי העיר כך שהאמנות היא ממש בכל פינה. אי אפשר להספיק את הכל. אני יודעת שאני הייתי רחוקה מכך, אבל הנה טעימה מהבולטות שביקרתי בהן.

על התערוכה המרכזית של הבינאלה שנקראת MAY YOU LIVE IN INTERESTING TIMES אפשר לקרוא כאן ועל הביתנים הלאומיים הנבחרים אפשר לקרוא כאן.

פלאצו גראסי - לוק טימנס

כשנכנסים לפלאצו גראסי קשה שלא לראות בדמיון את הפסל העצום של דמיאן הירסט שהשתלט כאן על המרחב לפני שנתיים בתערוכת ה- TREASURES FROM THE WRECK OF THE UNBELIEVABLE. במקום זה החצר הפנימית מכוסה בפסיפס מינימליסטי למדי באופיו של האמן לוק טימנס. הפער הזה ליווה אותי לכל אורך התערוכה.

טימנס הוא אמן צרפתי מוערך, אך לא כזה שנכלל בקאנון. מיד החלה לנקר בראשי השאלה מדוע פרנסואה פינו, הבעלים של פלאצו גראסי, אספן גדול, בעל מותגי יוקרה רבים וגם הבעלים של בית המכירות כריסטי'ס, מקדיש תערוכה כל כך גדולה ותזמון כל כך חשוב של אמן לא כל כך מוכר. הצד הציני שבי החל לחשוב על המלאי של הציורים של טימנס שפינו מחזיק באוסף שלו ואיך בעתיד הלא רחוק נתחיל לראות יותר ויותר עבודות שלו במכירות פומביות. אחרי שסיימתי את הסיור בתערוכה כבר הייתי קצת פחות בטוחה בתיאוריה הזו. השאלה עדיין רלוונטית בעיניי אבל במקביל הכרתי אמן עם עומק יצירה ורוחב עשייה שלא ידעתי. טימנס מצייר בצבעים בהירים, גוונים פסטליים שלפעמים יש תחושה שמישהו צבע על הציור שכבה לבנה שמסתירה צבעוניות חיה יותר. הנושאים של טימנס רחוקים מלהיות פסטורליים. יש משהו מאוד כבד וקודר ביצירה שלו, שלפעמים קשה לפענח במבט ראשון.

להבדיל מבתערוכה ההיא של הירסט, הפעם הארמון היפהפה היה שחקן לא פחות חשוב בתערוכה והניגוד בין המודרני לעתיק והמסורתי יצר הרמוניה נהדרת ששירתה את שני הצדדים.

אדריאן גהני (Palazzo Cini)

תערוכת יחיד קטנה מוקדשת לצייר ממוצא רומני בארמון משפחת צ'יני, סך הכל תשעה ציורים שנוצרו כולם במיוחד לתערוכה. זו לא הפעם הראשונה של גהני בונציה - הוא ייצג את מולדתו לפני ארבע שנים. הסגנון שלו מאוד מובחן ומתאפיין בצבעוניות חיה וסערה גדולה בציוריו. הוא מצייר עם סכין פאלטה שגורם למשיכות צבע לא אחידות שתורמות לסערה. ניתן לאמר כי ציוריו נמצאים איפשהו על הסקאלה שבין פיגורטיבי ומופשט. אישית אני מוצאת בעבודתו דמיון מסויים ליצירתו של פרנסיס בייקון. שם התערוכה בתרגום חופשי 'הקרב בין הקרנבל לסעודה' והוא מתייחס לקרנבל הידוע של ונציה וגם לציור של ברויגל בשם דומה 'הקרב בין הקרנבל לצום הלנט'. בתערוכה מספר פורטרטים עצמיים ושלושה פורטרטים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

שווה לסייר גם באוסף הקטן והמובחר של המשפחה שכולל טייפולו, ג'ירלנדאיו ובוטיצ'לי.

סלעים חיים LIVING ROCKS

תערוכה עצמאית של גלריית דרום אוסטרליה שהיא מיצב וידאו פשוט מהמם. על מסך וידאו ענק בעל שלוש פאות מוקרן קו המים ובו איים צפים. בריכת שיקוף בה מוצבים איים של עצי סחף משקפת את הוידאו ויחד עם מוזיקה מקורית שנכתבה ליצירה אנחנו עוברים שינויי תאורה, מזג אורי והתרחשות. אחד החללים שהייתי הכי שמחה לשהות בו בונציה. יש גם הסברים גיאולוגיים ספציפיים למקור, אותם קושרים האמנים גם לתימת ההצפה בונציה, אבל הם לא ממש נחוצים. הצופה נשאב לעבודה גם בלי לקרוא מילה.

פלאצו Ca' D'oro - תערוכת DYSFUNCTIONAL

באחד הארמונות העתיקים והיפים של ונציה מוצגים העיצובים החדשים ביותר ומשתלבים יפה כל כך בסביבתם החדשה. מנורות הרשתות של Nacho Carbonell מהדהדות את רצפת פסיפס השיש שמתחתיהן, המנורות של סטודיו DRIFT שמבוססות על נורות לד ו"ראשי סבא" של סביונים השאירו אותי משתאה, הוידאו המוכר של Maarten Baas בו אדם עומד מאחורי השעון כביכול ומצייר כל דקה מחדש את המחוגים, הוא פשוט נפלא ובועות הזכוכית של Verhoeven Twins החזירו לי תחושה ילדית מתוקה.

תערוכת הזכוכית GLASSTRESS

ממתק למשקיענים היא תערוכת GLASSTRESS שבשנים קודמות הציגה בפלאצו פראנקטי בעיר והשנה הוגלתה לאי מוראנו. כמי שיש לה חולשה ידועה לזכוכית, זה דווקא לא דבר רע בעיניי, מה גם שהתערוכה השנה גדולה במיוחד ומציינת עשור לקיומה. ייחודה של GLASSTRESS בכך שהאוצרים מזמינים אמנים ידועים שאינם מתחום הזכוכית ליצור בחומר, בעזרתם של מאסטרו'ס מקומיים. כך יוצא שלצד אמני זכוכית ידועים כמו לינו טליפטרה וברטיל וליין אנו פוגשים גם יצירות של איי וויווי, האחים דינו וג'ייק צ'פמן וויק מוניז (שהוא גם מאוצרי התערוכה.

ולסיום סיומת - חפשו את הבנקסי החדש על גדות הדורסדורו שנוצר ממש בשבוע הפתיחה של הבינאלה, אך טרם הוכרז רשמית כיצירתו של אמן הגרפיטי המסתורי. תשפטו בעצמכם.

אהבתם? הצטרפו אליי לסיורי אמנות מעמיקים ומרתקים.